צור קשר
ההתישנות הרוכשת והמדינהמאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 24/06/2007
בע"א 520/89 מ"י נ. אסעד שבלי נקרתה בפני בית המשפט העליון הזדמנות, אולי אחרונה, לדון בסוגיית רכישת זכות במקרקעין מכח התיישנות. באופן ספיציפי יותר, נדונה בענין שבלי סוגיית רכישת זכות במקרקעי המדינה. פסה"ד בענין שבלי ועובדותיו ישמש לנו תחנת מוצא לבחינת סוגיית ההתיישנות הרוכשת. עיקרה של עבודה זו, הנה בפן התיאורטי בבחינת השאלה באיזו מידה, ואם בכלל, ראוי להכיר בהתיישנות הרוכשת כדרך לרכישת זכות במקרקעין, ועד כמה טעמים אלו נשארים תקפים לגבי רכישת זכות במקרקעי ציבור. עניננו הוא בדין הרצוי ופחות בדין המצוי. נפנה תחילה להבהיר מהי התיישנות רוכשת ובאלו מצבים ניתן להכיר בהתיישנות רוכשת. לאחר מכן אציג את התיאוריות העיקריות המצדיקות את ההתיישנות הרוכשת בכלל, ואת טעמיהן. אציג בקצרה את הוראות הדין המצוי ביחס להתיישנות רוכשת במקרקעי ציבור, ואציג אבחנות ראויות לגבי סוגים מסוימים של מקרקעי ציבור. בפרק 4, תידון הטענה העיקרית של העבודה, לפיה יישומן של ההצדקות התיאורטיות שיש בכוחן להצדיק את דיני ההתיישנות הרוכשת בכלל, אין בהם כדי להצדיק את ההתיישנות הרוכשת במקרקעי הציבור. כאן ייטען כי ישנם שיקולים כבדי משקל המצדיקים את שלילת תחולת ההתיישנות הרוכשת במקרקעי ציבור. כבר כאן יודגש, כי מסקנת עבודה זו מסויגת בהקשר לתחולת ההתיישנות הרוכשת לגבי מקרקעי הציבור. עבודה זו אינה מנסה לטעון כי ראוי להכיר בהתיישנות רוכשת בכלל, אלא כי ככל שיש להכיר בהתיישנות רוכשת, דבר שאינו מוכר היום בדין המצוי, לא ראוי להכיר בה במקרקעי הציבור, ובהקשר של מקרקעי הציבור הדין המצוי מוצדק. לתוצאתו האופרטיבית של פס"ד שבלי, ייטען כאן, יכול ורצוי היה שבית המשפט יגיע אליה תוך כדי דיון רציני בהצדקות למוסד ההתיישנות הרוכשת בכלל ולהתיישנות הרוכשת במקרקעי הציבור בפרט. עוד ייטען כאן, כי לו נהג כך בית המשפט בענין שבלי, היה מעקר במידת מה את הטונציה הלאומנית אנטי-ערבית שמתחה הביקורת על פסה"ד שבלי. הדיון בהוראת סעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני, שלו נזקקו הן בית המשפט העליון והן מבקרי פסה"ד שבלי, הסיט את תשומת הלב מדיון ראוי ומעמיק בסוגיית התיישנות הרוכשת, דיון שאותו מנסה עבודה זו לעשות.
קרא עוד >>