צור קשר
לפרשת שמות: "הבה נתחכמה לו" – מתחכום יתר לכישלוןמאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 14/01/2012
רשת שמות הפותחת את ספר שמות היא תחילת ספורו של עם ישראל כעם. מעתה, סיפור חייו של כל אדם מישראל ארוג ומתפרש על רקע התגבשות בני ישראל כעם במצרים. כבר בתחילת הפרשה, פרעה מציג את בני ישראל בפני עמו כעם: "ויאמר אל עמו, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" [א, ט], אשר מעצם ריבויו העצום נשקפת סכנה לעם המצרי, ולפיכך מציע להתחכם כדי להקטין את הסכנה לעם המצרי מעם ישראל היושב בארצו כ"גיס חמישי".
קרא עוד >>
לפרשת וארא: "ואיך ישמעני פרעה" – מקצרות רוח לעבודה קשהמאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 21/01/2012
בפתח פרשת וארא מתבקש משה לאמר לבני ישראל את הבטחת הגאולה על ארבע לשונותיה: "..והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים;ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים.." [ו, ו-ז]. לאחר השחרור הפיזי מעבדות מצרים, מובטחים ישראל כי הוויתם כעם תתמצה בהיותם עם ה' [הרש"ר הירש].
קרא עוד >>
לפרשת בא: במה ניכרת רשעות הבן הרשע?מאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 07/01/2011
בהגדה של פסח אנו קוראים על ארבעה בנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. עפ"י חז"ל, שאלת החכם מבוססת על הפסוק: "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם" [דברים, ו',כ']. שאלת החכם מנוסחת כהלכה ועושה הבחנה בין מושגים שונים [עדות,חוקים,משפטים].
קרא עוד >>
לפרשת בא: "על שתי המזוזת ועל המשקוף" – ויתור וערבות הדדייםמאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 19/01/2013
פרשת בא מופיעה המצוה הראשונה שבה נצטוו ישראל כעם והיא קידוש החודש וקביעת לוח עברי, זמנים ומועדים אשר יקודשו ע"י ישראל לא מכח הפעולה הטבעית של מולד הלבנה, אלא כפעולה משפטית של קידוש החודש ע"י ביה"ד [רש"ר הירש], ואשר לפיה כל עם ישראל מקיים את צו ה' לחגוג את המועדים במועדם, לפי הציווי: "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם" [ויקרא, כ"ג, ד].
קרא עוד >>
לפרשת בשלח: "כי קרוב הוא"- על עיצוב ולכידות עםמאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 23/01/2013
פרשת בשלח – היא שבת שירה – נחלקת לשני חלקים שווים [חמישים ושמונה פסוקים כל חלק] אך שונים מהותית. המחצית הפותחת מתארת את ההתגלות הניסית וההתעלות של עם ישראל, עד כי בפעם אחת ויחידה מעידה התורה על עם ישראל: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ועם ישראל כולו – גברים, נשים גדולים וקטנים ואף - לפי חז"ל - תינוקות במעי אימן פוצחים בשירת הודיה נשגבה לה'.המחצית השניה של בשלח, שלושה ימים לאחר תשועת ה' על ים סוף לעיני העם כבר מתלונן העם ונעלמה אמונתם.
קרא עוד >>
לפרשת בשלח: הכנת עם ישראל לגאולה כביציאת מצריםמאת: כתב:ר' גמליאל אבידן,ערך: מיליס יואב    תאריך פרסום: 14/01/2011
ה' אומר למשה: "דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירות בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים" [יד,א], וזאת על מנת לעודד את פרעה לרדוף אחרי עם ישראל – "ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר" [יד,ג] ותוך כדי כך יחזק ה' את לב פרעה לרדוף אחרי עם ישראל על מנת שה' יעשה שפטים במצרים "ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה'" [יד, ד]. עם ישראל מקיים את מאמר ה' למשה, והמצרים משיגים את עם ישראל חונים על הים.
קרא עוד >>
לפרשת יתרו: "שמע בקולי איעצך" – תבונת מקבל העצהמאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 11/02/2012
פרשת יתרו כוללת שני עניינים מרכזיים: ביקור יתרו אצל משה ועצת מינוי הדיינים והשני: מעמד הר סיני ומתן תורה. יתרו יועץ למשה למנות דיינים לישראל במדרג היררכי ועל דרך של האצלת סמכויות ממשה לאחרים. האצלה וביזור סמכויות נראית לנו היום דבר טבעי ומובן מאליו. מעיון בעצת יתרו, ויותר מכך, בהתנהלותו של משה השופט את העם לבדו מבוקר עד ערב, עולה התמיה: וכי היה צורך למשה ביתרו כדי להבין שהוא לא יוכל לבדו לשפוט את כל העם?
קרא עוד >>
לפרשת יתרו: מה בין "שמיעת" יתרו ו"שמיעת" שאר אומות העולםמאת: כתבו:ד"ר מוטי גולן ועו"ד יואב מיליס    תאריך פרסום: 21/01/2011
כבר ידוע בשער בת רבים שפרשת השבוע, פרשת "יתרו" הגם שהינה הפרשה הקצרה ביותר שבספר "שמות" עקב היותה בת ע"ב פסוקים בלבד [וסימנך: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן"], ברם, אוצרת בקרבה מגוון נושאים רבי ורחבי היקף הידועים לכל קורא, לומד ומעיין. כמו למשל: הקמתה הראשונית של התשתית המשפטית-המוסדית, "מעמד הר סיני" (שקריאתו בציבור מידי שנה מרגשת ומרטיטת לב). כמו כן, בפרשתנו מנויות 17 מצוות העוסקות במצוות שבין אדם למקום, כמו גם במצוות שבין אדם לחברו. לצערנו, אין זה המקום והזמן להרחיב משום "גזירת אורך ועורך". וד"ל.
קרא עוד >>
לפרשת משפטים: "לא אצא חופשי" – על החרותמאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 09/02/2013
מכל ג"ן המצוות החשובות בהן משופעת פרשת משפטים בחרה התורה לפתוח בענין העבד העברי, שלפי חז"ל מדובר באדם שנמכר ע"י בי"ד בגניבתו. וכי לא ראוי היה שהתורה תפתח את פרשת משפטים באנשים חיוביים יותר, כגון גומלי החסדים המקיימים את מצות "אם כסף תלוה את עמי", או בשומר חינם העושה חסד עם חברו? לדעת הסבא מקלם [טללי אורות] מכך שהתורה פתחה דוקא בגנב הנמכר לעבד ניתן ללמוד שהתורה נתונה מאת ה', החומל על בניו גם אם הם סטו מדרך הישר.
קרא עוד >>
לפרשת תרומה: "לא יסורו ממנו" – האדם, ערכיו וזכויותיומאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 25/02/2012
המשכן וכליו – שעל בנייתם מצווים ישראל מפרשת תרומה ועד לסוף ספר שמות – זכו לאנלוגיות רבות לקיום האדם בעולמו כפרט, ולקיום האדם כקולקטיב [=קבוצת חיים] בהיסטוריה האנושית כולה. המדרש הגדול משווה את המשכן עם מעשה בראשית, עם גוף האדם, עם התורה והמשנה, עם אירועים היסטוריים, ואף למידות שונות שבאדם. מכאן שיותר משהיה המשכן מקום לעבודת ה', הוא היה ייצוג מוחשי וקיים להיבטים שונים בחיי האדם הפרטי,בחיי עם ישראל ובהיסטוריה האנושית בכלל.
קרא עוד >>
לפרשת כי תשא: "ופני לא יראו" - תקוה בעתיד נסתרמאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 10/03/2012
לאחר חטא העגל, מובאת בפרשתינו – כי תשא – התדיינות חריגה שאין כמותה בתורה ובנביאים [י.לייבוביץ] בין משה לה' ובמסגרתה מבקש מה': "הודיעני נא את דרכיך". ה' משיב למשה: "פני ילכו והניחותי לך". ניתן לפרש את המילה הניחותי כהבטחת ה' להמשיך ולהנחות את עם ישראל בדרכו כפי שעשה עד לחטא העגל, ואפשר לפרש הניחותי מלשון מנוחה, כפי שעולה מהפסוק: "...וארון ברית ה' נוסע לפניהם..לתור להם מנוחה"
קרא עוד >>
לפרשת ויקהל-פיקודי: "וכל אשר נדבה רוחו" – על מעשה וכוונהמאת: רצאבי חננאל ומיליס יואב    תאריך פרסום: 17/03/2012
מיד לאחר הציווי על השבת בפתח פרשת ויקהל, מצווה משה את כל עדת בני ישראל: " קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' " [ל"ה,ד]. אולם ה' מצווה את משה לבני ישראל, בפתח פרשת תרומה: "דבר אל בני ישראל: ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" [תרומה, כ"ה,ב].
קרא עוד >>
לפרשת תצוה: "ועשית בגדי קדש...לכבוד ולתפארת" – על מידות האדם כמלבושי נפשומאת: עוה"ד מיליס יואב    תאריך פרסום: 12/02/2011
פרשת תצווה עוסקת בעיקרה בבגדי הכהונה: שמונת בגדי הכהן הגדול וארבעת בגדי הכהן ההדיוט. ה' מצווה את משה "ועשית בגדי קדש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" [כ"ח, ב]. גם ביחס לבגדי הכהן ההדיוט מנמקת התורה את ציווי הבגדים "לכבוד ולתפארת" [כ"ח,מ]. יש לתהות מהם אותם "כבוד" ו"תפארת"?
קרא עוד >>