ראשי פרקים למאמר:
מבוא
- קבלת תקבולים אצל הזוכה שלא באמצעות הסדר חוב
1.1 היש צורך בהוראת סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל?
1.2 אי התאמה בין סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל לסכומו העדכני של חוב החייב לזוכה
1.3 סרבול ניהול תיק ההוצאה לפועל כתוצאה מריבוי בקשות החייב בטענת פרעתי
1.4 קיומם של חייבים נוספים בתיק ההוצאה לפועל
1.5 קבלת תקבול לפני תחילת נקיטת הליכי הוצאה לפועל
1.6 עיוות בחלוקת כספים לפי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל - קבלת תקבולים אצל הזוכה במסגרת הסדר חוב – סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל
2.1 הסדר חוב בין הזוכה – מתי וכיצד?
2.1.1 דרישת כתב לקיומו של הסדר חוב
2.1.2 התנאה על עיכוב הליכים מכח הסדר חוב
2.1.3 הסדר חוב עם צד ג'
2.2 עיכוב הליכים יזום לשם מה?
2.2.1 אי דיווח על הסדר חוב
2.3 השתתפות בחלוקת תקבולים מכח סעיף 76 לחוק ומתיק האיחוד
2.3.1 ריבוי חייבים לפי סעיף 19ב
2.3.2 זקיפת תקבולים מתיק איחוד של החייב
2.4 חידוש הליכים בתיק ההוצאה לפועל לאחר הפרת הסדר חוב - דרכים להשגת הגברת חובת העדכון ללא צורך בחקיקה הנוספת
3.1 שמירה על דיספוזיטיביות ההליך
3.2 עידוד תשלומים באמצעות תיק ההוצאה לפועל בלבד ע"י הפחתת חוב לחייב
3.3 חיוב החייב בעדכון חובו בתיק ההוצאה לפועל וקביעת סנקציה מקבילה לחייב
3.4 הקלת אופני הדיווח מצד הזוכה ללשכת ההוצאה לפועל
3.5 ביטול הגבלות הדרגתי עם התקדמות גבייה רציפה - לסיכום
מבוא
ענינו של מאמר זה הנו דיון בתכלית הוראות סעיף 4 לתיקון מס' 35 לחוק ההוצאה לפועל שכותרתו "עדכון על קבלת תקבולים", וביתר מיקוד: האם הוראת החוק הנ"ל עולה בקנה אחד עם תכלית מערכת ההוצאה לפועל כמערכת לגביית חיובים המגיעים לזוכה? האם היה צורך בחקיקת הוראת חוק זה? האם הוראת חוק זו משרתת תכליות אחרות שאינן מענינו של הזוכה?
ביום 7.11.2011 התקבל בכנסת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35), התשע"ב -2011 [להלן – תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל] אשר במסגרתו בוצעו שינויים רבים וחשובים במספר הוראות חקיקה בחוק ההוצאה לפועל. במקורה מדובר בהצעת חוק ממשלתית שפורסמה בילקוט הפרסומים מס' 596 מיום 22.6.2011 [להלן – הצעת החוק]. במסגרת זו לא אדון בכל הוראות תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל אלא רק בהוראת סעיף 4 לאותו תיקון, אשר מכוחו יוספו אחרי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל הקיים, הוראת סעיף 19א שכותרתו "עדכון על קבלת תקבולים", והוראת סעיף 19ב שכותרתו "הסדר עם החייב". עפ"י הוראת סעיף 11(ב) לתיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל ייכנסו הוראות אלו לתוקף עשרה חודשים מיום פרסום החוק, קרי: מיום 16.11.2011. עפ"י נוהלי רשות האכיפה והגבייה נכנסות הוראות אלו לתוקף מיום 16.9.2012.
כבר עתה יוער כי השוואת הצעת החוק לנוסח תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל שחוקק בפועל מגלה שוני מהותי אשר יש בו להאיר נקודה מרכזית בכל הליך גביית החוב. בעוד שהצעת החוק התייחסה רק להוספת סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל בדבר החובה לעדכן על קבלת תקבולים, בתיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל שחוקק בסופו של דבר הוסף סעיף 19ב שענינו הסדר עם החייב, וכן הוסף סעיף 19א(ב) המתייחס לחובה לעדכן תקבולים כאשר יש הסדר בין הזוכה לחייב. בעת החקיקה "נזכר" המחוקק כי השולט על הליך הגבייה הנו "הזוכה" בתיק ההוצאה לפועל, ומשכך יש לתת עדיפות להסדר ישיר של גבייה בין הזוכה לחייב, ולהביא זאת לידי ביטוי גם במסגרת חובת הזוכה לעדכן את תיק ההוצאה לפועל בתקבולים ישירים שהתקבלו ממנו.
על אף שמאמר זה ינסה להקיף בעיות אפשריות העולות מחקיקת תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל, אין הוא מתיימר להקיף את מכלול הבעיות שתיקון זה מעלה. בחלק מהמקרים המאמר רק מצביע על קיומה של בעיה אפשרית. לחלק מהבעיות שנדונו במאמר זה, ואף אלו שלא נדונו במאמר זה, תאלץ הפסיקה של רשמי ההוצאה לפועל לתת מענה בחלוף הזמן, וניתן יהיה לבחון את הסוגיות העולות במאמר זה לאור פסיקות אלו.
- קבלת תקבולים אצל הזוכה שלא במסגרת הסדר חוב
מהחלוקה שבין סעיף 19א לסעיף 19ב ניתן ללמוד על הבחנה בין שני מצבים. האחד, קבלת תקבול – אחד או יותר – אצל הזוכה שלא במסגרת הסדר חוב; השני, קיומו של הסדר חוב בין הזוכה לחייב שבמסגרתו מתקבלים תקבולים לפרעון החוב ישירות אצל הזוכה. הדיון להלן ינסה להבחין בין שני מצבים אלו.
1.1 היש צורך בהוראת סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל?
סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל קובע:
"(א) זוכה ידווח ללשכת ההוצאה לפועל על כל תקבול שקיבל על חשבון החוב שלא באמצעות הלשכה, בתוך שבעה ימים מיום קבלת התקבול.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), זוכה שהודיע ללשכת ההוצאה לפועל על הסדר בינו ובין החייב כאמור בסעיף 19ב, רשאי לדווח על כל התקבולים שקיבל על חשבון החוב שלא באמצעות הלשכה, בציון סכום התקבול ותאריך קבלתו, אחת לשלשה חודשים; ואולם פרע החייב את מלוא החוב, ידווח הזוכה על פירעון מלוא החוב בתוך שבעה ימים מהפירעון כאמור ויגיש בקשה לסגירת התיק.
(ג) רשם ההוצאה לפועל רשאי להטיל הוצאות על זוכה שלא דיווח ללשכה כאמור בסעיף קטן (א) או (ב) בתוך המועד האמור באותו סעיף קטן, לאחר שניתנה לזוכה הזדמנות לטעון את טענותיו לענין זה;סכום ההוצאות האמור יקזז מחשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל; הגיש הזוכה בקשת רשות ערעור על החלטה זו וערעורו התקבל, יזוכה חשבון החוב בתיק בסכום ההוצאות שקוזז."
כאמור לעיל, הוראת ס"ק (ב) הנ"ל לא היתה בהצעת החוק והיא הוספה תוך כדי הליך החקיקה יחד עם הוספת סעיף 19ב לחוק שענינו הסדר עם החייב אשר נדון בו להלן.
בנמקה את הצורך להוסיף את סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל שענינו "עדכון על קבלת תקבולים" כותבת מציעת החוק כך:
"כיום, לפי תקנה 17(א)א לתקנות, זוכה מחויב לדווח על כל תקבול שקיבל ישירות מהחייב, בתוך שבעה ימים מקבלת התקבול. בפועל, זוכים אינם מקפידים לעמוד בהוראה זו. הדבר יוצר אי-התאמה בין החוב המתנהל במערכת ההוצאה לפועל לבין החוב העדכני של הזוכה בפועל, וכן יוצר סרבול רב בהתנהלות התיק כתוצאה מהגשת בקשות של החייב בטענת פרעתי וחישובים הכרוכים בהפחתת החוב רטרואקטיבית. כמו כן, נוצר עיוות בחלוקת הכספים לפי סעיף 76 לחוק, שכן כאשר לא מדווח על הקטנת קרן, מקבל אותו תיק חלק יחסי גבוה יותר בחלוקה. על כן מוצע לקבוע כי לרשם תינתן סמכות להטיל הוצאות על זוכה אם הוא לא דיווח על תקבול בתוך שבעה ימים מקבלתו, וכי סכום ההוצאות ייזקף לחשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל".
ואכן תקנה 17א לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 קובעת כך:
"17א. (א) זוכה ידווח ללשכת ההוצאה לפועל על כל תקבול שקיבל על חשבון החוב, שלא באמצעותה; דיווח כאמור יימסר ללשכה תוך שבעה ימים מקבלת התקבול.
(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי לדרוש מן הזוכה למסור מידע עדכני ושוטף על תקבולים שקיבל מן החייב לשם רישום בדף החשבון הכלול בתיק, וכן רשאי הוא, על פי בקשת החייב, להורות על השהיית הליכים כל עוד לא מסר הזוכה את המידע כנדרש, ולפטור את החייב ממתן ערובה, אם ראה הצדקה לכך לשם מניעת עיוות דין."
מה אם כך מוסיפה הוראת חוק 19א לחקיקה הקיימת, מעבר לעיגון החובה לעדכון תקבולים בהוראת חוק ראשית למול עיגונה בתקנות? ויושם אל לב כי תקנה 17א לא בוטלה במסגרת תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל, אך במסגרת התיקון הוסף סעיף 81ד לחוק ההוצאה לפועל שכותרתו "סמכות רשם ההוצאה לפועל להטיל הוצאות" ובמסגרתו נקבע כי: "רשם ההוצאה לפועל יהיה רשאי להטיל הוצאות על הזוכה או על החייב במסגרת הליך המתנהל לפניו לפי הוראות שיקבע שר המשפטים בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת".
האם הסמכות שניתנה לרשם ההוצאה לפועל בסעיף 19א(ג) לקנוס את הזוכה שלא עדכן על קבלת תקבול מסוים הצדיקה את הוספת הוראת סעיף 19א לחוק כולו? אטען כאן שלא. מכח סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל הדן בטענת פרעתי, סעיף שהפסיקה הרחיבה את תחולתו ואשר במסגרתו רשאי החייב כיום להעלות כמעט כל טענה שמכוחה הוא מופטר חלקית או באופן מלא מתשלום החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל, יכול היה החייב להעלות טענה בדבר כל תשלום ששולם על ידו לזוכה ואשר לא עודכן בתיק ההוצאה לפועל.
עצם מיקומה של הוראת סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל לאחר סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל שענינו פרעתי מלמד כי הלכה למעשה סעיף 19א הנה טענת פרעתי בזעיר אנפין, סוג מסויים וקלאסי של טענת פרעתי. אם כך, מדוע יש צורך בחקיקתו? אם כל מטרת החקיקה היתה לדרבן זוכים לקיים את חובת העדכון שממילא קיימת בהוראת תקנה 17א לתקנות ההוצאה לפועל, ע"י יצירת מנגנון של קניסה כספית, ממילא לשם כך קיימת הוראת סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל המסמיכה את רשם ההוצאה לפועל לפסוק הוצאות. אף אם נפרש בצמצום – בניגוד למגמת הפסיקה – את הוראות סעיף 19(ג) כמסמיכות להטיל הוצאות על החייב ולא על הזוכה, עדיין קיימת סמכות טבועה כזו לכל בעל תפקיד שיפוטי, וגם אם תמצי לאמר שאין, די היה בשילובן של הוראת סעיף 81ד שצוטטה לעיל יחד עם תקנה 17א כדי לייתר לחלוטין את חקיקת הוראת סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל[1][1]. ומכאן, שהתכלית המוצהרת של דרבון הזוכים לקיים את החובה לעדכן את תיק ההוצאה לפועל בכל תקבול שהם מקבלים מושגת ממילא בחקיקה הקיימת. נעבור עתה לבחון את נימוקי הצעת החוק להוספת סעיפים 19א-19ב לחוק ההוצאה לפועל. נבחן תחילה תיק הוצאה לפועל שבו קיים חייב אחד.
1.2 אי התאמה בין סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל לסכומו העדכני של חוב החייב לזוכה:
טענה שניה שהועלתה בדברי ההסבר להצעת החוק היא בדבר אי ההתאמה בין החוב המתנהל במערכת ההוצאה לפועל לבין החוב העדכני של הזוכה בפועל. אכן יש לברך על שאיפה לקיים מנגנון גבייה שבו החוב הרשום בתיק ההוצאה לפועל ישקף את החוב נכונה. אלא שהמציאות של ניהול תיקי הוצאה לפועל מגלה שענין זה אינו מיושם בפועל ולא רק בגלל העדר דיווח על תקבולים. כך לדוגמא, הוצאות שמוציא הזוכה במסגרת ניהול תיק ההוצאה לפועל לא מאושרות במלואן, ומשום כך החוב של החייב לזוכה בפועל גבוה יותר מהחוב הרשום בתיק ההוצאה לפועל. ואדגים. נניח שלצורך ביצוע אזהרה נאלץ הזוכה לבצע איתור ומסירה בעלות מסוימת. החייב קיבל את האזהרה, ושילמה באופן הכי טבעי באמצעות האזהרה וגרם לאיפוס החוב ולסגירת התיק. בינתיים הוחזרה האזהרה לזוכה והוא מבקש את הוצאות האיתור והמסירה לחייב שנגרמו לו בהליך גביית החוב. אלא שעתה התיק כבר סגור. מה עליו לעשות? לבקש פתיחת התיק לצורך גביית ההוצאות? וגם כאשר החייב לא משלם את החוב באזהרה, הסכום המאושר לזוכה בגין הוצאותיו נמוך בדרך כלל מהעלויות שגובים בשוק החופשי, ומשכך "הגדלות החוב" המבוצעות בתיק ההוצאה לפועל אינן משקפות את מלוא החוב של החייב לזוכה.
ואם כך, במסגרת משא ומתן שבין החייב לזוכה לפירעון החוב, יכול הזוכה לבקש מהחייב לפצותו בגין ההוצאות הריאליות שנגרמו לו בהליך גביית החוב, וזאת ע"י הסכמה שבין הזוכה לחייב שלמרות ששולמו נניח 1000 ₪ ע"ח החוב, החוב בתיק ההוצאה לפועל רק ב- 800 ₪ וסך של 200 ₪ ייזקפו ע"ח ההוצאות. באופן כזה, הסכמה בין הזוכה לחייב תייתר בקשות להגדלת קרן החוב, תשקף את החוב נכונה יותר, ובעיקר תביא לידי ביטוי טוב ומלא את תכלית העל של מנגנון ההוצאה לפועל לשמש כלי עבור זוכים כדין לגביית חובם. תכלית זו מחייבת שהליך הגבייה במסגרת תיק ההוצאה לפועל יישאר תמיד דיספוזיטיבי [ניתן להתנאה בין הזוכה לחייב] ונתון לשיקול דעת הזוכה.
במקום שבו הליך הגבייה בתיק ההוצאה לפועל הנו דיספוזיטיבי, יכולים הזוכה והחייב להתנות במסגרת הסדר החוב בתיק ההוצאה לפועל על הוראת סעיף 19א [ואף 19ב]. לזוכה ולחייב יכול להיות אינטרס משותף להסדיר ביניהם ענינים שונים הקשורים לחוב באופן שאינו הולם את חובת העדכון. כגון: כאשר זוכה תובע את החייב בגין שיק שלא כובד וסכום השיק מהווה רק חלק מהחוב, בעוד שקיים חוב נוסף בגין חשבוניות שלא נפרעו, ייתכן שהזוכה והחייב ירצו להסדיר את כלל החוב ביניהם מעבר לסכום החוב הנקוב בתיק ההוצאה לפועל. במצב כזה, כיצד על זוכה שקיבל תשלום על חוב לנהוג? כיצד עליו לזקוף את התקבול? בכל מקרה, במצב כזה החוב בתיק ההוצאה לפועל אינו משקף את החוב של החייב לזוכה. ולפיכך אטען כי מאחר וקשת המצבים של חוב החייב לזוכה יכולה להיות מורכבת הרי שהתכלית שבו החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל תשקף את החוב העדכני לזוכה אינה מושגת באמצעות חיובו בחובת העדכון.
1.3 סרבול ניהול תיק ההוצאה לפועל כתוצאה מריבוי בקשות החייב בטענת פרעתי:
יתירה מכך. גם הנימוק של הצעת החוק לפיה אי דיווח על תקבולים גורם לסרבול בניהול התיק בשל טענות פרעתי מצד החייב אין בו ממש[1][2]. שכן, גם לאחר חקיקת הוראת סעיף 19א לחוק, למי יש אינטרס לעתור כנגד הזוכה שלא דיווח על תקבול מסוים? – ברוב המקרים יהיה זה אינטרס של החייב. כיצד נדע האם תקבול מסוים ששילם החייב לזוכה הנו במסגרת "הסדר חוב" או שמא תקבול ע"ח בלבד? החייב יכול להגיש טענה כנגד הזוכה מכח סעיף 19א על כל תקבול ותקבול ששילם והזוכה לא דיווח. מה דינן של בקשות אלו? האם אלו בקשות בטענת פרעתי או שמא בקשות אחרות? על כרחך אתה אומר שבקשות אלו אינן טענת פרעתי, שכן אם הן בקשות בטענת פרעתי, הרי שיש להגישן מכח סעיף 19 לחוק. נמצא שריבוי בקשות מצד החייב בגין תשלומים ששילם רק יגדלו בעקבות הוספת 19א, שכן לחייב המבקש לטרטר את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל יש עכשיו כלי ניגוח חזק יותר מבלי שתהיה לו ההרתעה של חובת הפקדון/ערובה מכח סעיף 19(ב) לחוק ההוצאה לפועל, והחשש לחיוב בהוצאות מיוחד מכח סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל.
ועוד יש לומר כי ניתן היה להשיג את שתי התכליות שהצעת החוק הצביעה עליהם על ידי קביעה פשוטה האוסרת על החייב לשלם ישירות לזוכה סכומי כסף בגין חובות הפסוקים בתיק ההוצאה לפועל, ועל ידי כך תיק ההוצאה לפועל היה מעודכן ישירות ע"י החייב, ומנגד לא היה צורך להטריח את הזוכה בדיווחים. אלא שהמחוקק נמנע מכך. המחוקק מכביד על הזוכה על ידי הטלת חובת עדכון, כאשר פעמים רבות הדבר נוח לחייב לשלם ישירות לזוכה, הן בשל זמינותו הפיזית או הטלפונית והן בשל היכרותו עם הזוכה או מכל טעם אחר.
זוכה המודע לסנקציה של הטלת הוצאות עלול להימנע ממחווה כלפי החייב, ולסרב לקבל תשלום מהחייב ישירות, ולהפנותו לתשלום בקופת ההוצאה לפועל. באופן כזה, מוקטנת שליטת הזוכה בחובו ונוצרת הכבדה על החייב, נפגעים דרכי הגבייה, והמנגנון שהוקם לטובת הזוכה ולהקל על גביית חובו, מוסיף מכשול בדרך לגביית החוב באופן המהיר ביותר. הטלת החובה לעדכן את תיק ההוצאה לפועל תוך שבעה ימים תהיה קשה במיוחד לזוכים שאינם מיוצגים, ואשר יצטרכו לטרטר את עצמם להגיש בקשות להקטנת קרן בלשכת ההוצאה לפועל על כל תקבול, קטן או גדול. במקרה כזה, זוכה חכם יאמר לחייב שלו שיטרח הוא לגשת ללשכת ההוצאה לפועל, והחייב עלול להימנע מכך, ובכך יוקטן היקף הגבייה. דומה כי יותר משעיגון חובה זו משרתת את אינטרסי הצדדים לתיק ההוצאה לפועל – הזוכה והחייב – היא משרתת את מערכת ההוצאה לפועל לאסוף נתונים על גבייה במסגרת תיקי ההוצאה לפועל כדי להציגם בשלב מאוחר יותר בפני השר הממונה.
במרבית המקרים, התשלומים שמשלם החייב ישירות לזוכה נעשים במסגרת הסדר חוב שבין הצדדים. לפיכך, כל עוד הצדדים מכבדים את הסדר החוב לא יעתור החייב כנגד הזוכה בגין תקבולים ששילם ולא דווח עליהם מצד הזוכה. לחייב אין כל אינטרס למעורבות פעילה בתיק מצידו כל עוד הוא משלם את החוב בהסדר מול הזוכה, ומנגד הזוכה נמנע מלפעול נגדו. האינטרס המרכזי של החייב הוא כי בסיום התשלומים עפ"י הסדר החוב ייסגר תיק ההוצאה לפועל נגדו. לפיכך, החובה לדווח על כל תקבול ותקבול מכבידה על ביצועו של הסדר שבין הצדדים, כאשר לפחות אחד מהצדדים – הזוכה – מחויב להישאר אקטיבי מול תיק ההוצאה לפועל, כאשר לעיתים קרובות הצדדים רוצים להסדיר את הענין ביניהם ללא מעורבות בתיק ההוצאה לפועל.
1.4 קיומם של חייבים נוספים בתיק ההוצאה לפועל:
דיוננו עד כה התמקד במצב שבו בתיק ההוצאה לפועל קיים חייב אחד כפי שאכן זה המצב בתיקי הוצאה לפועל רבים. האם קיומו של יותר מחייב אחד בתיק ההוצאה לפועל [להלן – ריבוי חייבים] מצדיק את חקיקת סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל? במצב של ריבוי חייבים, לזוכה יש זכות לקבל את כל מלוא החוק הפסוק בתיק ההוצאה לפועל מכל החייבים יחד או לחוד. לפיכך, אם הזוכה קיבל תקבול מחייב מסוים בתיק, קיים אינטרס מובהק וליגיטימי של שאר החייבים בתיק לדעת על כך, שכן הדבר משפיע על יתרת חובם לזוכה. חיוב הזוכה לעדכן את תיק ההוצאה לפועל לא בא להגן על החייב המשלם או להקטין אפשרות לבקשות בטענת פרעתי, אלא בא להגן על החייבים האחרים בתיק ההוצאה לפועל מפני גביית יתר של הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, ואף מונע אפשרות שבו זוכה וחייב מסוים יעשו יד אחת כנגד חייב אחר בתיק. טעם זה אכן מצדיק הגברת אכיפת החובה לעדכן כל תקבול בתיק ההוצאה לפועל שהתקבל אצל הזוכה שלא באמצעות תיק ההוצאה לפועל אך אינו מצדיק חקיקה נוספת של סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל. טעם זה כלל לא מוזכר בטעמי הצעת החוק.
במצב של ריבוי חייבים, כשהזוכה לא מקיים את חובתו לעדכן את תיק ההוצאה לפועל, הדבר מקים זכות לכל חייב בתיק ההוצאה לפועל לטעון טענת פרעתי בגין סכום החוב שלא עודכן, גם לחייב שלא שילם את הסכום בפועל. כאשר הזוכה מגיע להסדר עם חייב מסוים ובמקביל הוא ממשיך לנקוט הליכים כנגד החייבים האחרים בתיק ההוצאה לפועל, הרי שאם הזוכה לא יעדכן את תיק ההוצאה לפועל בכל תקבול שקיבל בסמוך לקבלתו, עלולים ההליכים שיינקטו כנגד שאר החייבים להיות בגין סכומי חוב גבוהים יותר, דבר העלול להסב נזק בלתי מוצדק לחייבים אחרים. ואולם, לשם כך, אין צורך בחקיקה נוספת של סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל, שכן תקנה 17א(א) משיגה תכלית זו באותה מידה. ייתכן כי לאור הוראת סעיף 19א(ג) לחוק המסמיכה את רשם ההוצאה לפועל להטיל הוצאות על זוכה שהפר את חובת העדכון, יהא רשאי חייב אחר שלא ביצע את התשלום בפועל לזוכה לדרוש הוצאות מהזוכה בגין הפרת חובה זו. ואולם, סמכות כזו יכולה לנבוע גם מסעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל המסמיכה את רשם ההוצאה לפועל להטיל הוצאות מיוחדות על הצד שהפסיד בטענת פרעתי.
העולה מהאמור כי במצב של ריבוי חייבים ישנה הצדקה לצמצם את מידת הדיספוזיטיביות של הליך הגבייה בהסדר חוב ישיר שבין הזוכה לחייב, אך לשם כך לא היה צורך בחקיקה נוספת מעל זו שהיתה קיימת לפני חקיקת תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל. מכל מקום, תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל לא עשה את ההבחנה המתבקשת בין מצב של חייב בודד בתיק ההוצאה לפועל למצב של ריבוי חייבים בתיק ההוצאה לפועל, ואף הצעת החוק לא התייחסה להבחנה זו.
1.5 קבלת תקבול לפני תחילת נקיטת הליכי הוצאה לפועל:
מצב נוסף המצדיק אכיפה מוגברת של חובת הזוכה לעדכן את תיק ההוצאה לפועל היא במצב שבו תשלום כלשהוא מתקבל אצל הזוכה לפני נקיטת הליכי הוצאה לפועל.
נעשה הבחנה בין שני מצבים:
מצב א': תקבול כלשהוא אצל הזוכה שהתקבל לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל;
מצב ב': תקבול ששולם ישירות לזוכה לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולפני תחילת נקיטת הליכים;
במצב א קיימת חובה על הזוכה לציין בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל כל סכום שהתקבל ע"ח החוב. במצב זה כלל לא דן תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל; עם זאת, בין אם מדובר בחייב אחד בתיק ההוצאה לפועל ובין אם יש יותר מחייב אחד, כאשר תיק ההוצאה לפועל נפתח מלכתחילה על סכום שגוי, הדבר מסב נזק לא מוצדק לחייב, כגון: בפסיקת שכ"ט עו"ד א' גבוה יותר במידה והזוכה מיוצג ע"י עו"ד. לפיכך, על מצב כזה יחלוש סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, ומכוחו יהא רשאי החייב להעלות טענת פרעתי ביחס לרכיבי חוב מהם הוא מופטר, אם לא תיקן הזוכה את טעותו באופן יזום לאחר פניית החייב אליו.
במצב ב, הפרת חובת עדכון תיק ההוצאה לפועל מצד הזוכה עלולה להסב לחייב נזק בלתי מוצדק לאחר שהזוכה החל לנקוט בהליכים כנגד החייב, הן בשל פסיקת שכ"ט עו"ד ב' על יתרת חוב גבוהה יותר [כשהזוכה מיוצג] והן בשל הטלת עיקולים אצל צדדי ג' על סכומים גבוהים יותר מיתרת החוב העדכנית.
ואולם, גם לשם מניעת המצבים הנ"ל לא היה צורך בחקיקה נוספת של סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל. גם החקיקה הקיימת היתה מספקת לשם כך כפי שהוסבר לעיל.
1.6 עיוות בחלוקת כספים לפי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל
טעם נוסף שנתנה הצעת החוק להוספת סעיף 19א הנה תוצאה מעוות ובלתי צודקת הנגרמת כאשר הזוכה מפר את חובת העדכון בחלוקת כספים לפי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל[1][3].
בקצרה יוסבר כי לפי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל – לאחר תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל – מתחלקת יתרת הכספים בין נושים של אותו חייב שנקטו בהליך מסוים על אותו נכס ב"שיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים". כאשר מפר הזוכה את חובת עדכון תיק ההוצאה לפועל, החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל שלו גבוה יותר, ומשכך בחלוקת הכספים בין כלל נושי החייב הוא יקבל חלק גדול יותר על חשבון שאר נושי החייב. מכאן, שיש לנושים אחרים של החייב אינטרס שיתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל תהיה מעודכנת. כאן אטען כי יש לבחון האם אינטרס זה מצדיק פגיעה בדיספוזיטיביות של הליך הגבייה ויתרונותיה למול התוספת היחסית קטנה לנושה מסויים בגין הפרת חובת העדכון כפי שעמדתי על כך בסעיף 1.2 לעיל.
תכלית תיקונו של סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל היתה לעודד זוכים לנקוט הליכים במצב של ריבוי נושים על ידי פיצויים בגין הוצאותיהם, ועל ידי העברת חלק גדול יותר מהתקבול המתקבל בעקבות ההליך. בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל המתוקן העדיף המחוקק את הפגיעה בעיקרון השויון המוחלט בין הנושים לטובת יעילות הגבייה וזאת על מנת לדרבן זוכה מסוים לפעול ביתר מרץ לגביית החוב מהחייב במצב של ריבוי נושים. ואם כך, מדוע בחקיקת סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל מטרידה את המחוקק הפגיעה חלוקת הכספים שבין נושי החייב?
כפי שעמדנו לעיל, חובת עדכון מוגברת על הזוכה וסנקציה חמורה בעקבותיה עלולה להכביד על נכונותם של זוכים לקבל תשלומים שלא באמצעות תיק ההוצאה לפועל, דבר העלול לפגוע ביעילות הגבייה. במיוחד אין לכך הצדקה כאשר התקבול ששילם החייב לזוכה על חשבון החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל אינו עולה על אחוזים ספורים מיתרת החוב הפסוקה של אותו חייב לנושה בתיק ההוצאה לפועל הספיציפי. במצב כזה, רתיעת הזוכה מהסנקציה החמורה עלולה לפגוע ביעילות הגבייה.
לפיכך ייטען כאן כי טעמה של הצעת החוק המבוסס על הפגיעה בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל אינו עולה בקנה אחד עם האיזון המחייב של שמירה על דיספוזיטיביות הליך הגבייה, על היות הזוכה תכלית קיומה של מערכת ההוצאה לפועל שהוקמה כדי לשרתו ואת יכלתו לגביית החוב למול הפגיעה האפשרית בחלוקה לא-שויונית מלכתחילה של תקבול לפי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל. במקום שבו התקבול שקיבל הזוכה ישירות מהחייב אינו משמעותי ביחס ליתרת החוב בתיק, ההשפעה של הפרת חובת העדכון על חלוקה לפי סעיף 76 לחוק אינה משמעותית. יש להניח כי במצב כזה, התועלת לנושה הניזוק אינה שווה בנזק הגדלת יעילות הגבייה ע"י עידוד גבייה ישירה בין החייב לזוכה.
ועוד. מאחר והחיוב בהוצאות לפי סעיף 19א(ג) אינו לטובת הנושה הנפגע כתוצאה מהפרת חובת העדכון, אלא בא להקטין את החוב הפסוק של חוב החייב לזוכה בתיק ההוצאה לפועל שלא עודכן, הרי שהאינטרס לאכוף את חובת העדכון נותר בידי החייב. ספק אם החייב יפעל כנגד זוכה שהוא שילם לו תשלום במישרין, תשלום שנעשה פעמים רבות, במסגרת מאמצי החייב להסדיר חובו מול אותו נושה. לחייב אין אינטרס לפגוע בזוכה שיוצא לקראתו ומוכן להקל עליו הן את אופן התשלום ואולי גם בויתור על חלק מיתרת החוב. לפיכך, גם אם טעמה זה של הצעת החוק מוצדק הוא בפן התיאורטי, הוא לא ישיג את תכליתו באופן מעשי.
חייב המשלם תקבול ישירות לזוכה ביודעו שקיימים לו נושים נוספים מעדיף מטעמיו שלו להסדיר את החוב לזוכה המסוים ששילם לו. החייב בנקודה זו את אינטרס שאר נושיו, אלא הוא מעדיף ביודעין את התשלום לזוכה המסוים, וע"י כך הוא מקטין את סך חובותיו לנושיו. הפרת חוב העדכון של תיק ההוצאה לפועל מצד הזוכה אינה רק פגיעה אפשרית של הזוכה בשאר נושיו של החייב במקרה של חלוקת תקבול לפי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, אלא גם פגיעה מודעת ומכוונת מצד החייב בשאר נושיו באותו מצב. מדוע אם כן לתת יתרון לחייב ע"י פסיקת הוצאות לטובתו מכח סעיף 19א(ג) שיביאו להקטנת חוב החייב לזוכה? כיצד פסיקת הוצאות אלו מועילה לשאר נושי החייב?
בסעיף 19ב(ד) אפשר המחוקק לחייב לדווח על כל תקבול שהתקבל במישרין במסגרת הסדר חוב במקביל לחיוב הזוכה לדווח על כך מכח סעיף 19א(ב). אם הפגיעה האפשרית בשאר נושי החייב היא שהטרידה את המחוקק בקובעו חובת עדכון מוגברת, ולאור העובדה שתשלום ישיר של החייב לזוכה מסוים הנה צעד מכוון מצד החייב, מדוע לא הוחל סעיף 19ב(ד) גם על תשלום ישיר של החייב שלא באמצעות הסדר חוב? מדוע לא לקנוס את החייב בהוצאות לטובת הזוכה על כך שלא דיווח לתיק ההוצאה לפועל, במיוחד כשגובה התקבול ששילם מהווה חלק משמעותי מיתרת החוב הפסוקה לזוכה?
לפיכך, טעמה זה של הצעת החוק גם אם יש בו מידה מסוימת של צדק למול שאר נושי החייב, אינו מצדיק פגיעה בדיספוזיטיביות הליך הגבייה והגברת יעילות הגבייה על ידי עידוד הסדרים ופרעון חובות במגעים ישירים שבין זוכים לחייבים. יש להניח, שלו היו שואלים את הנושה הסביר האם היה מסכים שיורד חלק קטן מהתקבול המגיע לו במקרה של חלוקת כספים לפי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, ומנגד להותיר בידיו את האפשרות לקבל תשלומים מסויימים מהחייב שאינם חלק משמעותי מהחוב, היה הנושה הסביר מעדיף להותיר בידיו את הגמישות של גביית החוב מהחייב על חשבון עמידה דוקנית על הוראות החלוקה של סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, שמפרות מלכתחילה את עיקרון השויון בין הנושים.
- קבלת תקבולים אצל הזוכה במסגרת הסדר חוב – סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל
סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל שכותרתו "הסדר עם החייב" דן במצבים שבהם ישנו הסדר בין הזוכה לחייב, ומטיל על הזוכה חובות נוספות מעבר לחובת עדכון התקבולים, כגון: דיווח על הסדר החוב, פרצדורת חידוש הליכים שעל הזוכה לנקוט במקרה של הפרת הסדר החוב מצד החייב. כאן ננסה לבחון באיזו מידה ישנה הצדקה להוראות אלו.
כאמור בפרק המבוא, סעיף זה כלל לא הוזכר בהצעת החוק, ולמעשה הוסף תוך כדי הליך החקיקה. ויש לתמוה מדוע לא נתנה דעתה מציעת החוק על מצב של "הסדר חוב" ונמקה את הצורך בסעיף 19ב מראש? החשיבה המקדמית שבוצעה בהצעת החוק "שכחה" שהליך ההוצאה לפועל ראוי לו שיישמר כולו בידי הזוכה, וכחלק ממגמת ייזום החקיקה שלאחר תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל ישנו מעבר מחקיקה פסיבית שממזערת את מעורבותה בשיקול דעת הזוכה, לחקיקה אקטיבית ומתערבת המבקשת לא רק להגן על החייב אלא גם לכרסם ביכולת השליטה של הזוכה על ההליך כולו. גם אם ישנם טעמים מערכתיים היכולים להצדיק מגמה חקיקתית זו, היא נוגדת את מהות תכלית קיומו של מנגנון ההוצאה לפועל. סעיף 19ב על כלל הוראותיו הנו חלק ממגמה זו.
2.1 הסדר חוב בין הזוכה – מתי וכיצד?
סעיף 19ב(א) קובע:
"(א) זוכה שהגיע להסדר עם החייב בדבר קבלת תקבולים על חשבון החוב שלא באמצעות הלשכה (בסעיף זה – הסדר), יודיע על כך ללשכת ההוצאה לפועל וההליכים בתיק שבהסדר יעוכבו כל עוד לא הודיע הזוכה כי החייב הפר את ההסדר".
סעיף זה קובע חובה על הזוכה שהגיע להסדר עם החייב, ומשעה שהיא מקויימת על ידי הזוכה מעוכבים כל ההליכים כנגד החייב בתיק בו נערך הסדר.
הבעיה הראשונה המתעוררת למקרא סעיף זה הנה כיצד נדע אם בכלל קיים הסדר חוב בין הזוכה לחייב? ברי לכל שכאשר ישנו הסדר כתוב לא קיימת השאלה. אך כאשר החייב משלם ישירות לזוכה ללא הסדר כתוב יותר מפעם ברציפות, האם הדבר מעיד על קיומו של הסדר? אטען כי העובדה שהוראת החוק אינה מחייבת הצגת הסדר כתוב אלא רק דיווח מצד הזוכה עלולה ליצור ויכוח בין זוכה לחייב [ואפילו עם צד ג] על עצם קיומו של הסדר במקום שבו לחייב יש אינטרס לקבל עיכוב הליכים.
2.1.1 דרישת כתב לקיומו של הסדר חוב
החייב יכול ויטען כי קיים הסדר בינו לבין הזוכה שמצדיק עיכוב הליכים. אמנם הסעיף מסמיך את עיכוב ההליכים כנגזרת מדיווח של הזוכה על קיומו של הסדר, ולמעשה מקים חזקה שכאשר הזוכה מדווח על קיומו של הסדר, הוא גם מסכים לעיכוב הליכים אוטומטי, אך אין הדבר הכרחי. ייתכן מצב שבו זוכה יימנע מדיווח על קיומו של הסדר כדי למנוע את עיכוב ההליכים ואת שאר חובותיו עפ"י סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל, והחייב ידווח על קיומו של הסדר. כיצד ינהג רשם ההוצאה לפועל במצב כזה? סביר להניח שבקשה כזו תועבר לתגובת החייב, ואולם עד להכרעה בשאלה האם קיים או לא קיים הסדר, היש הצדקה לעיכוב הליכים? ככל הנראה, הפסיקה של רשמי ההוצאה לפועל תצטרך ליתן לכך פתרון מעשי. אטען כי ראוי היה שהמחוקק יקבע כי עיכוב הליכים לחייב יינתן רק במקרה של המצאת הסדר חתום בין הזוכה לחייב; וכל עוד לא הוצג הסדר זה לא יינתן עיכוב הליכים על סמך בקשת החייב שיטען לקיומו של הסדר. במצב החוקי הקיים, יש לפרש את הוראת החוק הנ"ל באופן מצמצם כדורש הצגת הסדר בכתב.
ההכרעה בשאלה – אם קיים הסדר או לא – יכולה לחרוג מתחום דיני ההוצאה לפועל לתחום דיני החוזים. הסדר חוב, הנו חוזה לכל דבר בין הזוכה לחייב, שענינו קביעת הדרכים לתשלום החוב. הואיל וחוק החוזים מאפשר כריתת הסכם בעל פה או אף בהתנהגות, יכולה השאלה האם קיים הסדר או לא להעלות שאלות קשות שידרשו ברור עובדתי, דבר הנוגד את תכלית חקיקתו של תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל לפשט ולייעל את הגבייה, ולהימנע מריבוי בקשות מהצדדים. אי הבהירות בענין קיומו של הסדר חוב עלולה להקשות על הליך הגבייה בכך שהיא תחייב במקרים מסוימים הכרעה אדברסרית בשאלת עצם קיום הסדר חוב, במקום להשאיר את הליך הגבייה מנהלי במהותו ופשוט לביצוע. דרישת כתב מהותית לקיומו של הסדר חוב המקים זכות לעיכוב הליכים היתה פותרת – לפחות בחלק מהמקרים – בעיה זו.
2.1.2 התנאה על עיכוב הליכים מכח הסדר חוב
גם במקום שישנו הסדר חוב כתוב בין הצדדים, האם רשאי הזוכה להתנות במסגרתו כי לא יינתן עיכוב הליכים על אף האמור בסעיף 19ב(א) דלעיל? מה היקפו של עיכוב ההליכים מכח סעיף זה? ברוב המקרים הסדר חוב בין הזוכה לחייב נערך על סמך נתונים הידועים לצדדים בעת עריכת החוב. יתכן והזוכה יסכים לקבלת תשלום חודשי מסוים מהחייב, אך לא ירצה להגביל את עצמו לפעול בהליכים מסוימים כנגד החייב למרות קיומו של הסדר החוב. במצב חמור יותר, עלול זוכה לגלות כי החייב מסר לו נתונים שגויים שהניעו אותו להסכים להסדר חוב מסוים, ולאחר מכן נתגלה לו כי לחייב יש יכולת פרעון גדולה יותר של החוב[1][4]. במקרה כזה, אם החייב מקפיד על קיומו של הסדר החוב הזוכה כבול להסדר החוב, ולא יכול לפעול נגד החייב. במקרה כזה, ירצה הזוכה לבטל את עיכוב ההליכים מכח סעיף 19ב(א). זוכה מתוחכם יהיה חייב להגן על עצמו על ידי התנאה מפורשת במסגרת הסדר החוב על עיכוב ההליכים או היקפו מכח עצם קיומו של הסדר החוב. האם רשאי הזוכה לנהוג כך?
תכלית קיומה של מערכת ההוצאה לפועל מחייבת שמירה על יכולתו של הזוכה לעצב את הסדר החוב לפי ראות עיניו, לרבות התנאה על עיכוב ההליכים מכח סעיף 19ב(א) לחוק ההוצאה לפועל. אך יכולת התנאה כזו של הזוכה מעקרת את המטרות שביקש המחוקק להשיג בסעיף 19ב(ב) לחוק ההוצאה לפועל שעה שקבע שהזוכה בתיק שיש בו הסדר לא ישתתף בחלוקת כספים לפי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל או בתקבולים מכח תיק איחוד לפי פרק ז3 לחוק ההוצאה לפועל.
שמירה על יכולת ההתנאה של הזוכה הן לעצם עיכוב ההליכים או להיקפם תכביד בצורה משמעותית על ביצוע הסדרי החוב שכן הדבר יחייב את רשמי ההוצאה לפועל לקרוא בעיון את הסדרי החוב ולתת הוראות מדויקות אלו הליכים לעכב ולכמה זמן. לפיכך, נכון יותר היה להימנע מעיכוב הליכים גורף בתיק ההוצאה לפועל, ולהותיר בידי הזוכה את ההחלטה האם להמשיך ולפעול בתיק ההוצאה לפועל כשיש הסדר חוב שמקוים, ולתת לחייב את האפשרות לעתור לעיכוב הליכים על סמך קיומו של הסדר חוב, ובמסגרת בקשה מסוג זה יצטרך לפרט אלו הליכים הוא מבקש לעכב ומדוע.
2.1.3 הסדר חוב עם צד ג'
האם סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל יחול על הסדר חוב שנערך בין הזוכה לצד ג' ביחס לפרעון חובו של החייב בתיק ההוצאה לפועל[1][5]? לשון סעיף החוק מדברת על "זוכה שהגיע להסדר עם החייב..". האם ניתן להרחיב את לשון החוק כמתכוונת לכל הסדר ביחס לחייב, בין אם הוא עם החייב במישרין או שמא גם עם צד ג' הפועל לטובת החייב או מטעמו? עניין זה יהא נתון לפרשנות פסיקת רשמי ההוצאה לפועל בעתיד. מחד ניתן לטעון כי פרשנות מצמצמת המגבילה את תחולת החוק רק להסדרים שהחייב צד להם במישרין אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ומאפשרת לזוכה לעקוף את הוראות סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל, ולפיכך יש להחיל את סעיף 19ב על כל הסדר חוב שתכליתו פירעון חוב החייב בתיק ההוצאה לפועל על דרך השלמה פסיקתית ללקונה חקיקתית זו. מנגד, אפשר לטעון כי המחוקק הותיר במתכוון את האפשרות להסדרי חוב עם צדדי ג' שיכול וייעשו אף ללא ידיעת החייב עצמו, וזאת על מנת לעודד את הזוכה או אף את צד ג' להגיע להסדרי חוב באופן מקל יותר. פרשנות מצמצמת כזו תותיר בידי הזוכה מרחב פעולה גדול יותר בניהול הסדרי חוב, ומשכך היא ראויה יותר, כל עוד הסדר החוב עם צד ג' מבטיח שהזוכה לא יפעל בתיק ההוצאה לפועל על יתרת חוב לא מעודכנת בהתאם למוסכם בהסדר החוב.
2.2 עיכוב הליכים יזום לשם מה?
גם עובר לחקיקת תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל, כאשר חייב משלם תשלומים חודשיים רצופים מכח צו חיוב בתשלומים, מעוכבים כמעט שבשגרה כל ההליכים המשמעותיים כנגד החייב, כגון: הוצאת מעוקלים, עיקול משכורת, עיקול עו"ש וכיו"ב, ואף מבוטלים הליכים מסוימים המפריעים על ניהול תקין של שגרת חיים סבירה, כגון: ביטול על הגבלה מהחזקת רישיון נהיגה. לפיכך, גם במקום שהמחוקק סבור היה שקיומו של הסדר חוב מצדיק עיכוב הליכים, ראוי היה להגביל את עיכוב ההליכים מכח הוראת סעיף 19ב(א) לאותם הליכים המפריעים לשגרת חייב של החייב. קיומו של הסדר חוב יכול ויצדיק עיכוב הליכי מימוש דרסטיים המשפיעים על החייב לנהל שגרת חיים, ומשכך ראוי גם לעכבם.
לא ברור מדוע עיקול – להבדיל ממימושם – על דירת החייב או על רכבו מפריעה להמשך שימוש החייב בנכס, ומדוע על הזוכה לוותר על האפשרות לעקל את הדירה ו/או הרכב ולהבטיח לעצמו פירעון מהיר יותר של החוב במקרה שנושה אחר שהחייב לא הגיע עמו להסדר חוב מסיבה כל שהיא יפעל כנגד הנכס של החייב. גם כאשר לחייב יש נכסים שאינם לצורך שימושו ושימוש בני ביתו, כגון דירה שהוא משכיר אותה, מדוע יש להימנע מהליכים נגד נכסים אלו? סביר להניח, שחייב היודע שהסדר החוב לא יגן עליו מהליכים שלא פוגעים בשגרת חייו ינהל משא ומתן גלוי יותר עם הזוכה במסגרת הסדר החוב ולא יסתיר ממנו מידע העלול להתגלות לזוכה מאוחר יותר. נוסח החוק הקיים מדרבן את החייב שלא לגלות את כל האמת אודות מצבו הכלכלי ואפשרויות פירעון החוב לזוכה, ועל יד כך להניע את הזוכה להסדר חוב מסוים וליהנות מעיכוב הליכים בלתי צודק הפוגע בחתירה לגביית חובות מהירה ויעילה.
עיכוב ההליכים מכח סעיף 19ב(א) עלול לגרום להרתיע זוכים מלהגיע להסדרי חוב עם החייבים מחשש שמא הם יהיו כבולים מלפעול כנגד החייב. אפשרות אחרת, שהסדרי החוב ינוסחו בצורה מתוחכמת או מסורבלת שתגרור את הצדדים ואת מערכת ההוצאה לפועל לדון במשמעותם של הסדרים אלו, בכל מקרה לגופו. שתי האפשרויות הנ"ל פוגעות בתכליות מערכת ההוצאה לפועל. נתוני מערכת ההוצאה לפועל מגלים שמרבית הגבייה בתיקי ההוצאה לפועל הנה "גבייה עקיפה", דהיינו גבייה ישירה של הזוכה מהחייב. תיק ההוצאה לפועל מהווה זרז לפירעון החוב במגעים ישירים שבין הזוכה לחייב. עיכוב ההליכים היזום מעצם קיומו של הסדר החוב יחד עם חובת עדכון התקבולים עלולים להרתיע זוכים מלהמשיך לגבות באופן זה את חובם, ולהפנות את החייב לתשלום ישיר בקופת ההוצאה לפועל. דבר זה יגרור פגיעה ביעילות הגבייה.
האפשרות השניה, של ניסוח הסדרי חוב מתוחכמים או מסורבלים, אפשרות שהיא סבירה לאור העובדה שמרבית תיקי ההוצאה לפועל מנוהלים ע"י עורכי דין בתחום זה, תגרום להכבדה על מערכת ההוצאה לפועל. לפיכך, ראוי היה לשמור לבאי כח הזוכים את הזכות להחליט בעצמם מתי לדווח אל עצם קיום ההסדר ומתי לאו, כדי להותיר בידם את מרווח הגמישות שתאפשר מחד שמירה על יעילות הגבייה ומאידך תקטין את הסכנה להכבדה על מערכת ההוצאה לפועל בבקשות ודיונים סביב קיומם של הסדר החוב, תוכנם והיקפם.
2.2.1 אי דיווח על הסדר חוב
כיצד ינהג רשם ההוצאה לפועל בזוכה – שלמרות קיומו של הסדר חוב – לא דיווח על כך כדי להימנע מעיכוב הליכים? מענה לכך תיתן ככל הנראה הפסיקה. מכח סעיף 81ד שאף הוא הוסף בתיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל עלול הזוכה להיות מחויב בהוצאות לטובת החייב או אפילו לטובת צד ג' במקרה של אי דיווח על הסדר חוב. מנגד ניתן לטעון כי העובדה שהמחוקק לא קבע סנקציה על אי דיווח על הסדר חוב, בדומה לסנקציה שנקבעה בסעיף 19א(ג) לחוק ההוצאה לפועל בדבר הפרת החובה לעדכן תקבולים, מגלה שהמחוקק ביקש להימנע מכך במתכוון כדי לשמור על הגמישות המתחייבת עליה הצבענו לעיל. כמתחייב מהגישה שהזוכה הוא "אדוניו" של הליך ההוצאה לפועל, ומטעמי היעילות והגמישות דלעיל, יש להימנע מכל סנקציה על הזוכה שלא דיווח על הסדר החוב.
הזוכה יכול, גם במסגרת הסדר החוב שהוא עורך עם החייב, לקבל את הסכמת החייב להימנע מדיווח על הסדר החוב מטעמים רבים. לצדדים יכול להיות אינטרס[1][6] שהסדר החוב לא יהיה מסמך נגיש בתיק ההוצאה לפועל והם יסכימו על אי דיווח. הצדדים יכולים גם להסכים שבמקרה שהזוכה יחויב בהוצאות בגין אי דיווח הוא יפוצה ע"י החייב בגין הוצאות אלו. במקרה כזה, אם הזוכה לא מדווח על הסדר החוב והחייב נמנע מלדווח מצידו, מאוינת הוראת סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל. תרחיש זה הנו תרחיש סביר שיקרה בין צדדים המבקשים להסדיר חוב ביניהם מבלי שיפגעו ממערכת ההוצאה לפועל ו/או מצדדי ג'.
2.3 השתתפות בחלוקת תקבולים מכח סעיף 76 לחוק ומתיק האיחוד
סעיף 19ב(ב) לחוק ההוצאה לפועל קובע:
"(ב) תיק, למעט תיק מזונות, שהזוכה הודיע שהוא בהסדר, לא ייזקפו כספים לחשבון החוב, לפי סעיף 76 או במסגרת צו איחוד לפי פרק ז'3, כל עוד לא הודיע הזוכה כי החייב הפר את ההסדר".
מכח סעיף זה, משדווח הזוכה על הסדר חוב שערך עם החייב לתיק ההוצאה לפועל לא יהא זכאי הזוכה לכל חלק מכל תקבול שיתקבל בעיקול או מימוש[1][7] הליך שבוצע כנגד נכס של החייב שהזוכה בתיק בו נערך הסדר חוב הטיל עליו עיקול. הוראה זו עלולה להכשיל את עידודם של הסדרי חוב בין זוכים לחייבים אשר נערכים פעמים רבות בעקבות הליך שביצע הזוכה כנגד החייב. זוכה המודע להוראת חוק זו יחתור למצות כל הליך שבו נקט בטרם יסכים להסדר חוב, בייחוד כשמדובר בתשלום חודשי נמוך מצד החייב במסגרת הסדר חוב. בדרך זו, עלול החייב להיפגע מהוראה זו.
הואיל ולענין סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל עיקול נכס החייב או מימושו נחשבים להליך אחד מדוע על הזוכה שהטיל עיקול על נכס החייב להיפגע מעצם נכונותו להגיע להסדר עם החייב ולהמתין עם מימוש הנכס? ואדגים. נניח שדירת חייב עוקלה על ידי זוכה מסוים. לאחר מכן, הגיע אותו זוכה והחייב להסדר חוב שדווח לתיק ההוצאה לפועל והליכי ההוצאה לפועל עוכבו בתיק ההוצאה לפועל בשל הסדר החוב. זוכה אחר שהחייב לא הצליח להסדיר מולו את חובו פעל לעיקול ולמימוש הדירה. איזו הצדקה יש לפגוע בזוכה שהגיע להסדר חוב לקבל חלק יחסי מתקבולי מימוש הדירה ולסייע לסיום החוב בתיקו בזמן קצר יותר? הוראת סעיף 19ב(ב) עלולה להעדיף נושים המסרבים להגיע להסדרי חוב על פני נושים המסבירים פנים לחייב ומגיעים עמו להסדר חוב. זוהי תוצאה בלתי רצויה לחייבים וגם מהיבט מערכת ההוצאה לפועל, שיש לה עניין לעודד הסדרי חוב ככלי מרכזי לגביית חוב מוסכמת, שבמסגרתה פעמים רבות נחסכים מאמצים למערכת ההוצאה לפועל והחייב אף יכול ליהנות מהפחתת חוב מוסכמת מצד הזוכה.
תוצאה אחרת שיכולה להיות להעדפה פסולה זו שזוכים יימנעו מביצוע הסדרי חוב כתובים ויתכחשו לקיומם של סיכומים בעל פה על מנת לשמר בידם את האפשרות לקבל חלק יחסי מימוש עיקולים שהוטלו על נכסי החייב. אמנם, לכאורה הזוכה שהסדיר את החוב מקבל מהחייב כספים, ולכאורה קבלת תקבול מכח סעיף 76 גורמת ל"העדפתו" על פני נושים אחרים, אך אין זו תוצאה שהזוכה צריך להינזק ממנה, אלא תוצאה של העדפת החייב לפרוע חוב לזוכה מסוים באופן מהיר יותר. תוצאה כזו יכול ותיחשב כלא רצויה בהליך פשיטת רגל שם נשמר בקפדנות עקרון שויון הנושים[1][8], אך ספק אם יש לה בגביית חוב במסגרת תיק הוצאה לפועל, בייחוד כאשר סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל פוגע בעיקרון שויון הנושים במתכוון[1][9].
2.3.1 ריבוי חייבים לפי סעיף 19ב
הבעיה מחמירה יותר כשיש יותר מחייב אחד בתיק ההוצאה לפועל. סעיף 19ב כלל לא עושה הבחנה בין מצב של חייב אחד בתיק ההוצאה לפועל לבין מצב שבו יש יותר מחייב אחד בתיק ההוצאה לפועל. אם הזוכה הגיע להסדר חוב עם חייב אחד בתיק ההוצאה לפועל, מדוע לעכב את כל ההליכים בתיק ההוצאה לפועל מכח סעיף 19ב(א)? מדוע לא לעכב את ההליכים רק כנגד החייב שטרח והגיע להסדר חוב עם הזוכה? חייבים שונים בתיק ההוצאה לפועל יכולים להיות במצבים שונים, ולזוכה יכול ויהיה מידעים שונים ונכונות שונה להגיע להסדר ביחס לכל חייב וחייב בתיק ההוצאה לפועל. משכך ראוי היה לקבוע כי עיכוב ההליכים יחול רק כנגד החייב שהגיע להסדר החוב עם הזוכה, ובנוסח החוק הקיים יש לפרש על דרך הצמצום את הוראת החוק כמעניקה עיכוב הליכים לחייב שהגיע להסדר החוב.
גם ביחס לזקיפת תקבולים מכח סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, יש לפרש את הוראת סעיף 19ב(ב) בצמצום, באופן הפוגע בדרך מזערית בזוכה, בכך שככל שיש הצדקה להחילה על הליך מסוים, יש להחילה רק לגבי הליכים כנגד החייב שהסדיר את חובו לזוכה. הזוכה יהא רשאי להמשיך בהליכים כנגד חייבים אחרים בתיק שמולם לא הוסדר החוב, ואף לקבל כל תקבול יחסי מכח סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל מכל חייב אחר שלא הגיע עמו להסדר חוב.
2.3.2 זקיפת תקבולים מתיק איחוד של החייב
הזוכה שהגיע להסדר עם החייב לא יהא זכאי – עפ"י סעיף 19ב(ב) – גם לקבל כל חלק יחסי בתקבול שמשלם החייב מכח צו לאיחוד תיקיו שניתן מכח פרק ז'3 לחוק ההוצאה לפועל. יש להניח כי הוראת סעיף 19ב(ב) לחוק ההוצאה לפועל תחול במקרה של החייב פנה לאיחוד תיקיו מכח פרק ז'3 לחוק ההוצאה לפועל לאחר שהגיע להסדר חוב עם זוכה מסוים, כגון במצב שבו זוכה מסוים הסכים להגיע עמו להסדר חוב והזוכים האחרים לא. אם החייב פנה בבקשה לאיחוד תיקיו, אין להניח שיטרח לאחר מכן להסדיר חוב עם זוכה מסוים. ויתירה מכך, לאחר איחוד תיקיו, אם הגיע להסדר חוב עם זוכה מסוים ושילם לו כספים שלא באמצעות תיק האיחוד הדבר יכול ויהווה העדפת נושה פסולה. לפיכך, במסגרת בקשתו לאיחוד תיקיו על החייב – ומכח חובת הגילוי המוגברת הקבועה בסעיף 74ז(א) לחוק ההוצאה לפועל על החייב לדווח על כל הסדר חוב שהגיע עם זוכה מסוים על מנת שרשם ההוצאה לפועל יכול לשקול את כל נתוניו במסגרת בקשת האיחוד.
סעיף 19ב(ב) אינו עושה אבחנה – גם במצב של איחוד תיקים – בין קיומו של חייב אחד למצב של ריבוי חייבים בתיק ההוצאה לפועל. מאחר ותקבולי הזוכה במצב של איחוד תיקים מקורם בתשלומים שמשלם החייב ישירות לתיק ההוצאה לפועל, הרי שיש הצדקה – בשונה מתקבול שמקורו במימוש הליך/נכס – למנוע מהזוכה קבלת חלק יחסי מתשלום חודשי נוסף שמשלם החייב, אף אם מקורו בתיק איחוד של החייב. יש להניח כי זוכה המבכר הסדר חוב עם החייב מעדיף את התקבול החודשי לתיק ההוצאה לפועל שלו על פני החלק היחסי מתקבול בתיק האיחוד, בייחוד כאשר חלק היחסי של חובו בתיק האיחוד אינו גדול. מצב זה מעודד הסדר חוב בין הזוכה לחייב, כאשר הוא אינו מונע מהחייב לפנות למסלול איחוד תיקים גם אם הגיע להסדר חוב עם זוכה מסוים.
עם זאת, במצב של ריבוי חייבים בתיק ההוצאה לפועל אין הצדקה למנוע מהזוכה קבלת תקבול מתיק איחוד של חייב אחר שאינו נמצא בהסדר מולו. הדבר פוגע בזכותו של הזוכה להביא לפירעון מהיר יותר של חובו, ומכביד על עידוד הסדרי חוב בין הזוכה לחייב. יש להניח, בייחוד כשמדובר בחייבים שונים שאין להם קשר האחד עם השני או שהם אף בעלי אינטרסים שונים שמצאו עצמם חייבים יחד ולחוד בתיק הוצאה לפועל אחד לזוכה מסוים, כי גם לחייב שהסדיר את חובו מול הזוכה יש אינטרס מובהק שחובו יקטן על ידי זיכוי תיק ההוצאה לפועל בכל תקבול נוסף שהזוכה יכול לקבל מחייב אחר בתיק ההוצאה לפועל.
לפיכך, בנוסח החוק הקיים עפ"י תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל יש לפרש את הוראת סעיף 19ב(ב) באופן המצמצם את תחולתו רק לתיקי הוצאה לפועל שבהם קיים חייב אחד שהגיע להסדר חוב עם הזוכה לפני פתיחת תיק איחוד לחייב, ורק לגבי תשלומים מתיק האיחוד של החייב שמקורם בתשלומי החייב לתיקי האיחוד. במצב של ריבוי חייבים בתיק ההוצאה לפועל או כאשר התקבול מתיק האיחוד מקורו במימוש הליך [ע"י זוכה אחר או ע"י הממונה בתיק או ממקור אחר, כגון: שיתרת מימוש משכנתא הועברה לתיק האיחוד של החייב] אין הצדקה לפגוע בזוכה שהגיע להסדר חוב עם החייב ולמנוע ממנו קבלת תקבול יחסי מכח תיק האיחוד של החייב.
2.4 חידוש הליכים בתיק ההוצאה לפועל לאחר הפרת הסדר חוב
הליכי הוצאה לפועל שעוכבו מכח סעיף 19ב(א) יכול ויחודשו בהודעת הזוכה על הפרת הסדר חוב מצד החייב. סעיף 19ב(ג) קובע פרוצדורה שעל זוכה המבקש לחדש את ההליכים כנגד החייב חייב לבצע.
סעיף 19ב(ג) קובע:
"(ג) הופר ההסדר וביקש הזוכה לחדש הליכים בתיק, ינקוט פעולות אלה:
(1) ידווח ללשכת ההוצאה לפועל על הקטנת קרן החוב, בצירוף פירוט התקבולים שקיבל לפי ההסדר וטרם דווחו לפי סעיף 19א, ותאריך תשלומם, אלא אם כן דיווח על כל התקבולים שקיבל לפי הסעיף האמור;
(2) ישלח לחייב הודעה, בדואר רשום, בדבר כוונתו לחדש את ההליכים, בצירוף פירוט התקבולים שקיבל לפי ההסדר ויתרת החוב המעודכנת לאחר הדיווח ללשכת ההוצאה לפועל כאמור בפסקה (1);
(3) יגיש בקשה לחידוש ההליכים, בצירוף העתק ההודעה האמורה בפסקה (2) ואישור על משלוחה בדואר רשום לחייב, ובלבד שחלפו 15 ימים מיום ששלח לחייב את ההודעה האמורה."
לכאורה, לזוכה יש שליטה על חידוש ההליכים בכל עת שלא הפרת הסדר החוב מצד החייב. אולם, כיצד נדע אם בכלל הופר הסדר חוב? בשלב הראשוני הדבר נתון לשיקול דעת הזוכה האם בכלל לפנות לחידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל כנגד החייב מכח סעיף 19ב(ג), אבל נראה כי תכליתה של החובה מכח סעיף 19ב(ג)(2) לשלוח הודעה לחייב בדואר רשום על כוונת הזוכה לחדש את ההליכים, והחובה להמתין 15 ימים לפחות מאז משלוח ההודעה בהתאם לסעיף 19ב(ג)(3) נועדו לאפשר לחייב להתנגד לבקשת הזוכה לחידוש ההליכים. עולה מן האמור, כי בדומה לבעיות שהעלנו ביחס לעצם קיומו של הסדר החוב[1][10], השאלה באם הופר הסדר חוב או לא[1][11] מכניסה בדלת האחורית את דיני ההפרה החוזית מתחום דיני החוזים, דבר שיביא לסרבול הליך הגבייה בהוצאה לפועל ולהפיכתו להליך יותר ליטיגטורי-אדברסרי בין הזוכה לחייב במקום להותירו כהליך מנהלי פשוט לביצוע גביית חובות בדרך חוקית שבו לזוכה יש שליטה מירבית על ההליך.
גם ביחס להפרת הסדר חוב עולות שאלות האם רשאי הזוכה להתנות על הוראות סעיף 19ב(ג) לחוק ההוצאה לפועל, כגון: שהחייב יסכים במסגרת הסדר החוב לוותר על קיום הפרוצדורה הקבועה בסעיף זה? אטען כי יש לפרש את סעיף 19ב(ג) באופן המתיר התנאה עליו לטובת הזוכה וזאת כנגזרת של העיקרון שהזוכה הוא אדון ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ובעל הזכות הקניינית בחוב.
החובה שמוטלת על הזוכה לקיים פרוצדורה מסוימת כתנאי לחידוש הליכים רק בשל נכונותו להגיע להסדר חוב הנה הכבדה מיותרת ולא רצויה. היא עלולה להרתיע זוכים מלהגיע להסדרי חוב עם החייבים להם. באופן פרדוכסלי, לפי המצב כיום, חייב שניתן לו צו חיוב בתשלומים, בין אם הוא צו חיוב בתשלומים סטטורי מכח האזהרה, ובין אם במסגרת חקירת יכולת, לא כל ההליכים נגדו מעוכבים. ייתכן ובמסגרת חקירת יכולת יקבע רשם ההוצאה לפועל כי בכפוף לעמידת החייב בצו חיוב בתשלומים שנקבע יעוכבו הליכים מסוימים, אבל לא כל ההליכים. ואולם, אם הזוכה הגיע להסדר חוב עם החייב מעוכבים כל ההליכים, ולשם חידושם על הזוכה לקיים פרוצדורה מסוימת. איזו הצדקה יש לשוני בין שני מצבים אלו? האם לא ניתן לראות בתשלום מכח הסדר חוב מעין "צו חיוב בתשלומים מוסכם" שבין הזוכה לחייב המצדיק עיכוב הליכים מוגבל, בדרך כלל להליכים המאפשרים שגרת חיים רגילה?
יתירה מכך, זוכה חשדן עלול לחשוש שהחייב ינצל את הסדר החוב כדי לפעול להברחת נכסים מחשש לעיקולים. הזוכה עלול לחשוש שהחייב ינצל את השהות שבין מתן הודעה על הפרת הסדר החוב לבין חידוש ההליכים בפועל להברחת נכסים. האם הזוכה יכול להותיר בידיו – במסגרת הסדר החוב – את האפשרות לחדש הליך מסוים ללא התראה מראש בגין הפרת הסדר חוב, בנסיבות שתמנע מהחייב לנצל את פרק הזמן שבין הפרת הסדר החוב לבין חידוש הליכים להברחת נכסים?
מאחר וסעיף 19ב לא קובע מתי הופר הסדר החוב נותרת שאלה זו לקביעה הסכמית בין הזוכה לחייב ולפרשנות רשם ההוצאה לפועל את הסדר החוב והוראותיו[1][12]. האם אי תשלום אחד מצד החייב מהווה הפרה המצדיקה חידוש הליכים? האם איחור במועד התשלום החודשי מהווה הפרה? לפי איזו מדיניות פרשנית ראוי לפרש את הסדר החוב? האם בפרשנות מצמצמת הנצמדת ללשון הסדר החוב, או שמא בפרשנות אקטיבית של תכליתו? מה יהיה דינו של עיקול שבוצע לאחר חידוש הליכים בעקבות הפרת הסדר חוב, ולאחר מכן יבוא החייב ויטען שלא הופר הסדר החוב? האם צד ג' המתמודד מול זוכה על חלוקת תקבולים יכול להעלות טענות כנגד הזוכה בדבר אי הפרת הסדר החוב? על שאלות כאלו ואחרות תצטרך הפסיקה של רשמי ההוצאה לפועל לתת מענה, כאשר הסדרי חוב שבין זוכים לחייבים יבחנו לאור הוראות סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל[1][13].
כבר כיום סקירת הפסיקה העניפה של רשמי ההוצאה לפועל בטענות פרעתי מגלה כי מכח עיקרון תם הלב הוחלו על הזוכה חובות מורחבות יותר בניהול הליך ההוצאה לפועל[1][14]. הסדרי חוב בין הזוכה לחייב פורשו באופן מצמצם סעדים ששימר לעצמו הזוכה, כגון: מימוש סנקציה [כספית או אחרת] בגין הפרת הסדר חוב עקב תשלום שלא במועד. ועוד. האם פסיקה זו, שניסתה להשלים את מה שהיא ראתה כ"חסר" בחוק ההוצאה לפועל מכח עיקרון תם הלב והחלתו במישור דיני ההוצאה לפועל, תשתנה בעקבות הוראות הספיציפיות של סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל, או שמא היא תמצא בהוראת חוק זו עיגון חקיקתי-ספיציפי מחוק ההוצאה לפועל למה שנפסק בפועל מכח עיקרון תם הלב כעיקרון על במשפט?
חייב המפר הסדר חוב, בדרך כלל על ידי אי עמידה בתשלום שהוסכם עמו, יודע שהוא מפר את ההסדר. הואיל והחובה לעדכן בגין כל תקבולים קבועה ואף הוגברה בהוראת סעיף 19א לחוק, האם דף החשבון לכשעצמו בהשוואה לחובת התשלום מכח הסדר החוב אינו מעיד על הפרת הסדר החוב? לענין זה, סעיף 19ב(ג)(2) חוזר על החובה של הזוכה לעדכן בכל תקבול שקיבל בטרם יחדש את ההליכים. מדוע אין די בבקשת זוכה לחידוש הליכים ובהצהרתו כי כל התקבולים שהתקבלו שלא באמצעות תיק ההוצאה לפועל דווחו במלואם כדי לחדש הליכים?! ההגנה שמבקש החוק לתת לחייב על ידי הכבדה על הזוכה בקיום פרוצדורת יידוע נוספת לחייב המפר את הסדר החוב עלולה לייצר "הסדרי חוב יצירתיים" שפרשנותם תסרבל את הליך ההוצאה לפועל ולא תקל עליו. הזוכים ינסו באמצעות הסדרי החוב להרחיב את מרחב הפעולה שיוותר בידם למרות הסדר החוב, על דרך של התנאות לטובתם במסגרת הסדרי החוב.
אפשרות אחרת, שאף היא אינה רצויה, היא הימנעות זוכים מהסדרי חוב והפניית החייבים לחקירות יכולת במסגרת תיק ההוצאה לפועל דבר שיביא להגדלת העומס על מערכת ההוצאה לפועל. לפיכך, יכול היה המחוקק להסתפק – במקרה של הפרת הסדר חוב – בבקשה לחידוש הליכים מצד הזוכה שעצם הגשתה מהווה הצהרה של הזוכה על הפרת הסדר חוב, שתכלול הצהרה מפורשת של הזוכה שכל התקבולים שהתקבלו אצלו שלא באמצעות תיק ההוצאה לפועל דווחו וכי יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל מעודכנת.
בעידן שבו תיק ההוצאה לפועל ודף החשבון בו נגיש לחייב, חייב המעוניין לדעת את יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל נגדו יכול לעשות זאת בכל יום על ידי פנייה טלפונית למרכז מידע ארצי של מערכת ההוצאה לפועל. מרכז המידע גם יספק לו דף חשבון עדכני של תיק ההוצאה לפועל המתעד כל תקבול בתיק ההוצאה לפועל לרבות הקטנות קרן שמבצע הזוכה. ואם כך, מדוע יש לחייב את הזוכה להמציא לחייב פרוט תקבולים שקיבל לפי ההסדר ואת יתרת החוב המעודכנת לאחר דיווח לתיק ההוצאה לפועל לפי סעיף 19ב(ג)(2)? האם לחייב אין כל אחריות לבדוק את דף החשבון בתיק ההוצאה לפועל? האם החייב אינו יכול לקבל ממערכת ההוצאה לפועל את דף החשבון ולוודא שכל התקבולים ששילם לזוכה [וסביר להניח שיש בידיו קבלות/אסמכתאות על כך] דווחו לתיק ההוצאה לפועל? הוראת חוק זו הנה הכבדה מיותרת לזוכה.
ההגנה האפשרית שמבקש המחוקק לתת לחייב בקביעת פרוצדורה נוקשה לחידוש הליכים שעל הזוכה לקיים אינה שווה בנזקי ההכבדה על הזוכה העלולים לפגוע בחייב יותר מההגנה שהמחוקק מבקש להעניק לו. עצם הנכונות להגיע להסדר חוב עם החייב תלויה ברצונו של הזוכה, וזו יכולה להיפגע קשות ככל שיוכבד הנטל עליו. גם נכונות הזוכה לוותר על חלק מהחוב לחייב עלולה לקטון בעקבות הפרת הסדר חוב. לחייבים נכונות הזוכה להסדר חוב ולוויתור על חלק מהחוב עשויה להיות חשובה יותר מעצם קיום הפרוצדורה של חידוש הליכים לפי סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל. לפיכך, כל עוד הזוכה לא פועל בתיק ההוצאה לפועל על יתרת חוב בלתי מעודכנת, ראוי היה לאפשר לו שליטה על חידוש ההליכים ללא פרוצדורה מכבידה. במצב החקיקתי הקיים, יש לאפשר לזוכה להתנות על סעיף 19ב לטובת הזוכה, כאשר ההסדר והפרוצדורה שקובע סעיף 19ב(ג) יהוו ברירת מחדל במקרה שהזוכה לא טרח להתייחס לכך במסגרת הסדר החוב.
- דרכים להשגת הגברת חובת העדכון ללא צורך בחקיקה הנוספת
עדכונו של תיק ההוצאה לפועל בתקבולים שאינם משולמים באמצעותו הנה תכלית ראויה שעשויה לפתור בעיות רבות היכולות להתעורר בין הזוכה לחייב או בין הזוכה לצד ג'. נראה כי הוספתם של סעיפים 19א-19ב נועדה להשיג תכלית זו. אך כפי שנותח לעיל, לא היה הכרח לחוקק סעיפים אלו. עם זאת, ראוי היה לבחון דרכים פחות פוגעות בזוכה שיש בהם לעודד השגת תכלית זו.
3.1 שמירה על דיספוזיטיביות ההליך
עיקרון חשוב שיש לשמור בתחום ההוצאה לפועל – הנגזרת מהזכות הקניינית של הזוכה בפסק הדין – היא שמירה קפדנית על שליטת הזוכה בהליך, הן במסגרת הפעילות בתיק ההוצאה לפועל והן מחוצה לו. לפיכך, יש להחיל על כל חקיקה בתחום ההוצאה לפועל כללים פרשניים לטובת הזוכה. כל עוד הזוכה אינו גובה יותר מחובו הפסוק בתיק ההוצאה לפועל, יש לשמור על אפשרות הזוכה להתנות על הוראות החקיקה בתחום ההוצאה לפועל לטובתו.
הואיל וחלק נכבד של הגבייה בהוצאה לפועל נובעת בהסדרים בין זוכים לחייבים יש לשמר את כוחו של הזוכה לעשות הסדר שלא יכביד עליו ושלא ירתיע את הזוכה מלרצות בהסדר חוב. לשם כך, יש לפרש על דרך הצמצום את הוראות החוק המכבידות על הזוכה, וכן להימנע מהטלת הוצאות על זוכה שהפר את חובת העדכון, ולהותירה רק למקרים קיצוניים שבהם הדבר נעשה בזדון ומתוך כוונה לפגוע בחייב מעבר לתכלית קידום הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל.
באמצעות שמירה על דיספוזיטיביות לטובת הזוכה יכול הזוכה הלכה למעשה לעקר את חיוביו מכח סעיפים 19א-19ב, כגון: לקבוע מפורשות בהסדר החוב כי בהסכמת החייב לא יחולו הוראות חוק אלו, ובכך למנוע את הקשיים שהם יכולים לעורר כפי שנסקרו חלק מהם לעיל. כל עוד הסדר החוב מבטיח כי הזוכה לא ימשיך ויפעל כנגד חייב על יתרת חוב הרשומה בתיק ההוצאה לפועל שאינה עולה בקנה אחד עם הסדר החוב ועם התשלומים ששולמו לזוכה מכוחו, יש לאפשר לזוכה לעצב את ההסדר לפי רוחו, לרבות התנאות על חובת העדכון, על עצם חובת הדיווח לתיק ההוצאה לפועל על קיום הסדר החוב, על עיכוב הליכים ועל חידושם, ואף על המשך קבלת תקבולים מחייבים אחרים בתיק ההוצאה לפועל ו/או מהליכים אחרים שננקטים ע"י נושים אחרים של החייב וכל תנאי אחר. אטען כי זהו אינטרס מובהק של החייב לאפשר לזוכה לעצב את הסדר החוב לפי רצונו, ויש בכך לעודד הסדרי חוב שבהם מעוניינים החייבים בין היתר להשיג ויתור על חלק מהחוב, דבר שאפשרי רק בהסכמת הזוכה.
חזקה על החייב המנהל משא ומתן מול זוכה שידע לעמוד על ביטול הליכים החשובים לו והמפריעים לשגרת חייו או שיש לו בהם אינטרס מובהק עבורו; וכן חזקה על החייב שידע לדרוש עיכוב הליכים מסוימים ו/או כל ההליכים, וכן לקבוע תנאים סבירים לחידושם. יש להניח כי חייב המסדיר חובו מול הזוכה יוצר ערוץ תקשורת פתוח וחשוב בין הזוכה לחייב, שאין אינטרס למערכת ההוצאה לפועל להכביד עליה. יש להניח כי אין לזוכה עניין לחדש הליכים סתם, והוא ינסה למצות את ההידברות – ככל שהחייב לא ניתק מגע כמו, כגון: שינוי מס' טלפון או כתובת מבלי לעדכנו – עם החייב, ולו מן הטעם שהידברות כזו מביאה לגבייה מהירה יותר של חלק מהחוב ללא הוצאות נוספות לזוכה. על עוד נשמר הכח בידי הזוכה לשמור כי האינטרסים הליגיטימיים שלו בתיק ההוצאה לפועל לא ייפגעו, סביר להניח שהזוכה יגלה יותר אורך רוח כלפי החייב והפרות אפשריות מצדו של הסדר החוב, וזהו אינטרס חשוב שהחייב צריך לשמר. שימור אינטרסי הזוכה מחייב את דיספוזיטיביות ההליך, ויישומם של הוראות החוק הנ"ל כברירת מחדל למקרים שבהם לא הותנה אחרת בין הזוכה לחייב.
3.2 עידוד תשלומים באמצעות תיק ההוצאה לפועל בלבד ע"י הפחתת חוב לחייב
אפשרות אחרת להשגת תכלית חקיקתו של סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל היא עידוד החייבים לבצע תשלומים באמצעות קופת ההוצאה לפועל. המצב כיום שבו החייב יכול להזמין שוברי תשלום לפי ראות עיניו באמצעות פנייה טלפונית למרכז מידע ארצי של ההוצאה לפועל הנו רצוי ועל ידי שימוש בהם מתעדכן החוב באופן אוטומטי, כאשר ישנו תיעוד מדויק – לרבות מספר האסמכתא של השובר – של התשלום, גובהו, תאריכו ואף מספר החייב בתיק ההוצאה לפועל שביצע את התשלום.
הואיל והחייב הוא הגורם המשלם, יש לחייב שליטה מלאה על אופן התשלום. לפיכך, על מערכת ההוצאה לפועל לעודד חייבים לבצע את התשלומים באמצעותה – בין אם בקופת ההוצאה לפועל ובין אם בשוברי תשלום המשולמים בדואר,כגון: ע"י הפחתה בחוב החייב באמצעות קביעת מנגנון ריבית זיכוי גבוה יותר בגין כל תשלום שבוצע דרך תיק ההוצאה לפועל. דברים אלו מחייבים שינויי חקיקה בהתאם. הפחתת חוב חקיקתית, כגון: ריבית זכות גדולה יותר על כל תשלום באמצעות תיק ההוצאה לפועל, צריכה להיעשות כהטבה של מערכת ההוצאה לפועל מבלי לפגוע בזוכה, והיא תשנה את התנאים הכספיים שבהם מתנהל תיק ההוצאה לפועל. סביר להניח שהפחתת חוב כזו, שאינה תלויה ברצון הזוכה אלא בהתנהגות החייב בלבד, תהיה לה השפעה בתיקי הוצאה לפועל שסכום החוב בהם גדול יחסית, ותשלומם נפרס בתשלומים רבים יחסית. מנגנון ריבית הזיכוי כרעיון יכול לעודד את הגבייה באם ייקח בחשבון את גובה תשלום החייב ביחס לחוב הכולל בתיק, מספר התשלומים שבהם משולם החוב ועוד גורמים נוספים שראוי לתת עליהם את הדעת.
3.3 חיוב החייב בעדכון חובו בתיק ההוצאה לפועל וקביעת סנקציה מקבילה לחייב
במקום להגביר את חוב העדכון של הזוכה – חובה שכאמור כבר קבועה בתקנה 17א לתקנות ההוצאה לפועל – על ידי חקיקתו של סעיף 19א לחוק ההוצאה לפועל ניתן היה לקבוע חובה מקבילה על החייב לדווח על כל תקבול ששילם לזוכה.
אמנם סעיף 19ב(ד) קובע:
"אין בהוראות סעיפים (א) ו-(ב) כדי למנוע מהחייב לדווח על תשלומים ששילם לפי ההסדר; הודעת החייב תועבר לתגובת הזוכה על ידי לשכת ההוצאה לפועל; לא הוגשה תגובת הזוכה לאמור בהודעת החייב בתוך 15 ימים מיום שנשלחה לזוכה, תבוצע הקטנת קרן החוב, בהתאם להודעת החייב".
ואולם הוראת חוק זו מחילה עצמה רק על סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל שחל כשיש הסדר חוב בין הזוכה לחייב, ולא על כל תקבול ששילם החייב. לפיכך, היה מקום לקבוע חובה מקבילה על החייב לעדכן את תיק ההוצאה לפועל בכל תשלום ששילם, ולקבוע סנקציה בגין אי דיווח של החייב.
הכבדה מסוימת יכולה להתעורר כאשר הן החייב והן הזוכה ידווחו – כל אחד בנפרד – על אותו תשלום לתיק ההוצאה לפועל. ישנו חשש שמא תבוצע הקטנת קרן כפולה בגין אותו תשלום והזוכה עלול להינזק. ואולם בעיה כזו קיימת כבר עתה על ידי אפשרות החייב לדווח על תשלום שביצע מכח הסדר החוב לפי סעיף 19ב(ד) לחוק ההוצאה לפועל, במקביל לחובתו של הזוכה לדווח על כל תשלום מכח סעיף 19א(ב). הקלה מסוימת בחובת הדיווח של הזוכה בסעיף 19א(ב) במקרה של הסדר הנה שהזוכה רשאי לדווח פעם בשלושה חודשים ואינו חייב לדווח על כל תקבול ותקבול. לפיכך, על מערכת ההוצאה לפועל לבנות אפשרות התראה לבדיקת חשש לדיווח כפל, כגון: בדיקת תאריך התשלום והסכום, ובכל מקרה כזה של חשש לדיווח כפל כזה, לבקש את תגובת הזוכה.
העברת הודעת החייב על תשלום שביצע לתגובת הזוכה הנה הכרחית כדי למנוע אפשרות שחייב יזום הקטנת קרן ללא ידיעת הזוכה, אך אין להסתפק במשלוח הודעה לזוכה, אלא יש לוודא קבלת ההודעה על ידי הזוכה, שכן מדובר כאן בהודעה מהותית שיש בה להשפיע על זכות הזוכה לקבל את חובו או חלק ממנו, ואי אפשר להסתפק במשלוח הודעה לזוכה שיתכן ולא הגיעה ליעדה, ולבצע הקטנת קרן חוב בתיק ההוצאה לפועל בטרם ברי כי הזוכה מודע לבקשת החייב.
3.4 הקלת אופני הדיווח מצד הזוכה ללשכת ההוצאה לפועל
דרך נוספת – טכנית בעיקרה – לעודד את דיווח הזוכה על תקבולים שלא באמצעות תיק ההוצאה לפועל היא הקלה על אופן הדיווח. כיום הדבר מבוצע על ידי הגשת בקשה של הזוכה להקטנת קרן המציינת את תאריך התשלום וסכומו. תיקי הוצאה לפועל רבים מנוהלים על ידי עורכי דין המעודכנים בתקשורת מחשבים [מדיה מגנטית] בין מחשב משרדם למחשב ההוצאה לפועל. יש לבחון דרכים לדיווח על הקטנות קרן באמצעות מדיה מגנטית ישירות למחשב ההוצאה לפועל. הדבר גם יקל על עומס ההקלדה במערכת ההוצאה לפועל.
3.5 ביטול הגבלות הדרגתי עם התקדמות גבייה רציפה
אפשרות נוספת לעידוד החייב לבצע תשלומים באמצעות תיק ההוצאה לפועל היא קביעת כללים ומדרג לביטול וחידוש הליכים בהתאם לגבייה בתיק ההוצאה לפועל. ניתן לקבוע מנגנון שיזום ביטול הליכים הדרגתי ממוחשב ככל שהיקף גביית החוב בתיק ההוצאה לפועל גדל עם הזמן, גם ללא צורך בהסכמת הזוכה. יש להניח כי ככל שחלק גדול יותר מהחוב נגבה מהחייב לא צריך הזוכה להתנגד לביטול הליכים. רעיון זה אינו חף מבעיות ויש לתת עליו על הדעת ולהעמיק ביתרונותיו לצד חסרונותיו. יש לקחת בחשבון סוג ההליכים המבוטלים, היקף הגבייה למול יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל, קיומם של חייבים נוספים, האם הליך מסוים עיקל נכס אם לאו, חידושו של ההליך ללא אגרה נוספת ועוד נתונים וכן את אפשרות הזוכה להתנגד לביטול הליכים הדרגתי יזום. זוכה המודע לניהול תיק הוצאה לפועל בתנאים כאלו יצטרך להיות ערני יותר למצב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, ולהיות אקטיבי יותר במקום שהוא מבקש להתנגד לביטול הליך מסוים.
- לסיכום
מאמר זה – על אף היקפו – לא הקיף את מכלול הבעיות היכולות להתעורר בעקבות הוספתם של סעיפים 19א-19ב לחוק ההוצאה לפועל. במסגרתו נבחנה הטענה המרכזית האם היה צורך בכלל בחקיקתם של סעיפי חוק אלו במסגרת תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל, והאם חקיקתם משיגה את תכליות מערכת ההוצאה לפועל כמערכת שמטרתה לעמוד לשרות הזוכה המבקש לגבות חוב בדין ובאופן שאינה פוגעת בחייב פגיעה לא מידתית ולא ראויה. מגמת החקיקה בשנים האחרונות נעה יותר לכיוון הגנה על החייב על חשבון פגיעה בזכויות הזוכה וחקיקתם של סעיפים אלו משתלבת במגמה זו.
בחינת נימוקי הצעת החוק לא עומדים תמיד במבחן תכלית מערכת ההוצאה לפועל. בעקבות הוראות חוק אלו לא נוצרה מערכת יעילה יותר של גביית חובות, והליך ההוצאה לפועל שבמהותו אמור להיות הליך מנהלי פשוט הופך להיות יותר אדברסרי. ככל שהצדדים להליך ההוצאה לפועל נדרשים יותר להחלטות שיפוטיות אגב ביצוע ההליך יעילות ההליך נפגעת. נתוני הגבייה בהוצאה לפועל מלמדים כי מרביתה של הגבייה הנה "גבייה עקיפה" – על ידי מגעים ישירים שבין זוכים לחייבים, ומשכך ראוי לשמר בידי הזוכה את הכח והיכולת לנהל את הליך הגבייה לפי ראות עיניו, ולהקטין את ההכבדה על הזוכה ככל שניתן, וכן להקטין למינימום את הפגיעה בזכויות הזוכה לקבל תקבולים נוספים מהליכים בתיק ההוצאה לפועל במקביל לעידוד הסדר חוב עם החייב שצריכה להיות מטרה עיקרית של מערכת ההוצאה לפועל.
הגברת חובת הדיווח על הזוכה – הן של תקבולים שלא באמצעות תיק ההוצאה לפועל והן על קיומם של הסדרי חוב – יותר משהיא משרתת את אינטרסי הזוכה, היא משרתת מטרה מערכתית של איסוף נתונים על ידי מערכת ההוצאה לפועל ביחס להיקפי הגבייה, ומגנה יותר על החייב. השגת המטרה המערכתית אינה תכלית בפני עצמה, ואינה תכלית ראויה במקום שהפגיעה האפשרית בזוכה עולה על תכלית איסוף הנתונים. ההגנה על החייב קיימת גם היום, ובמידה וחפצים להגבירה, יש לעודד את החייב לעדכן את תיק ההוצאה לפועל. ספק רב אם יש לחייבים אינטרס להכביד על זוכים בבעיות העלולות להתעורר כתוצאה מחקיקתם של סעיפים אלו. נותר להמתין ולראות כיצד יתמודדו הזוכים עם הוראות החוק החדשות במסגרת הסדרי החוב שיערכו מעתה ואילך; כיצד תפרש ותיישם פסיקת רשמי ההוצאה לפועל את הוראות החוק הנ"ל במקרים שיגיעו לפתחה, והאם בטווח הארוך הדבר יועיל או יזיק לאינטרסים של הצדדים לתיק ההוצאה לפועל ולמערכת ההוצאה לפועל.
[1][1] ראה לדוגמא החלטתו של רשם ההוצאה לפועל אחטר אלכס מיום 01/03/2012 בתיק הוצאה לפועל מס' 12-15608-11-5 בו חוייב הזוכה בהוצאות לטובת החייבת לאחר שלא דיווח במועד על תקבולים שהתקבלו אצלו כמתחייב מהוראות תקנה 17א(א) לתקנות ההוצאה לפועל. ההחלטה פורסמה באתר רשות האכיפה והגבייה.
[1][2] ראה לדוגמא ריבוין של ההחלטות בטענות פרעתי מסוגים שונים שפורסמו באתר רשות האכיפה והגבייה.
[1][3] להרחבה על סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל ראה מאמרו של עוה"ד מיליס יואב העוסק בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל לאחר תיקונו בתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל
[1][4] ניתן לטעון כי במקרה כזה רשאי הזוכה לעתור לביטול הסדר חוב מכח עילות הביטול הקבועות החוזית, כגון: הטעייה וכיו"ב. אלא שהעלאת טענת כאלו במסגרת בקשות בתיק הוצאה לפועל תסרבל את ההליך ותהפוך אותו להליך יותר שיפוטי ומורכב במקום הליך שיפוטי מנהלי פשוט.
[1][5] למעשה ניתן לבחון את כל שאלה שהועלתה במסגרת מאמר זה ביחס להסדר חוב בין זוכה לצד ג'. במסגרת זו אסתפק – בשל קוצר היריעה – בבחינת עיקרון התחולה של הוראת סעיף 19ב לחוק ההוצאה לפועל בלבד.
[1][6] כגון במקרים שבהם הסדר החוב מתייחסת לסוגיות נוספות שקיימות בין הצדדים, שהצדדים להסדר חוב לא רוצים שחייב אחר בתיק ההוצאה לפועל או צד ג' ידע עליהם מסיבות מסחריות או אחרות.
[1][7] סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל כי עיקול ומימוש עיקול נחשבים כהליך אחד.
[1][8] העדפת החייב יכולה לנבוע מסיבות שונות, בין היתר בגלל שזוכה מסוים גילה מולו גמישות גדולה יותר בהסדר החוב. מכל מקום, עידוד החייב לפרוע חוב לנושה מקטינה את מצבת החובות הכללית שלו, מקטינה את עומס התיקים במערכת ההוצאה לפועל ומגדילה את סיכויי הגבייה של נושים אחרים ויעילות ההליכים שינקטו נגד אותו חייב.
[1][9] ראה הפנייה למאמרו של עוה"ד מיליס בענין סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, ה"ש 1 לעיל.
[1][10] סעיף 2.1 לעיל.
[1][11] ראה לדוגמא החלטתו של רשם ההוצאה לפועל נאסר רומי מיום 3.8.2011 בתיק הוצאה לפועל מס' 09-03159-09-0 בו קיבל רשם ההוצאה לפועל את טענת החייב ששילם את מלוא התשלומים עפ"י ההסדר, אך ביצע את התשלומים באיחור, וזאת מכח עיקרון תם הלב, והאפשרות להשלים הוראות חוזיות שהצדדים לא התייחסו אליהם מפורשות בהסדר. פסה"ד פורסם באתר רשות האכיפה והגבייה.
[1][12] ראה לדוגמא החלטת רשמת ההוצאה לפועל תמי לוי-יטח בתיק הוצל"פ מס' 02-32011-98-0 מיום 09/06/2012 אשר במסגרתה נקבע כי מכח עיקרון תם הלב המוחל על הזוכה בניהול הליכי הוצאה לפועל, אין הזוכה רשאי לעמוד על גבייה מלאה של מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל לאחר שהחייב איחר בביצוע תשלום מכח הסדר פשרה בין הזוכה לחייב. רשמת ההוצאה לפועל קבלה את טענת החייב שהאיחור אינו מהווה הצדקה להפעלת הסנקציה שנקבעה בהסדר החוב וקבעה שההסדר קויים ומשכך יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל. ההחלטה פורסמה באתר רשות האכיפה והגבייה.
[1][13] ראה לדוגמא החלטת רשם ההוצאה לפועל אבי כהן בתיק הוצל"פ מס' 01-68566-09-9 מיום 06/02/2011 אשר קיבל טענת פרעתי מצד החייבת וקבע – מכח עיקרון תם הלב – שהזוכה לא גילה גמישות מספקת למול החייבת וחידש את הליכי ההוצאה לפועל. ההחלטה פורסמה באתר רשות האכיפה והגבייה.
[1][14] ראה לדוגמא החלטתו של רשם ההוצאה לפועל אפרים צ'יזיק בתיק הוצל"פ 17-02322-09-2 מיום 07/02/2010 שבחנה את התנהגות הזוכה במהלך מימוש הסדר פשרה, וקבלה טענת פרעתי מצד החייב אשר טען שמילא אחר הסדר פשרה והזוכה הוא שהכשיל את קיומו הסביר.