באיזו מידה ישפיע שינויו של סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל על יעילות הגבייה של חובות לפי חוק ההוצאה לפועל? זו השאלה שבמרכז רשימה זו, ואנסה לענות עליה מתוך השוואת סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל לפני תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל והפסיקה שנהגה לפיו, לבין המצב החוקי כיום – לאחר תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל – כפי שהיא עולה מכוונת המחוקק.
תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל שהתקבל בכנסת ביום 4.11.08 מכניס בהדרגה שינויים רבים[1] בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967. מטרת התיקונים הרבים כפי שהוגדרה ע"י מציעי הצעת החוק היא: "…להגביר את יעילות התפקוד של מערכת ההוצאה לפועל ולהעלות את אחוזי הגבייה של החובות שנגבים באמצעותה, וזאת תוך איזון בין זכויות הזוכים לזכויות החייבים"[2]. מהגדרת מטרת התיקונים שהתבקשו עולה כי מציעי החוק סבורים שיעילות הגבייה באמצעות מערכת ההוצאה לפועל – כפי שהיא לפני תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל – וכפי שהיא עולה מנתוני הגבייה שמערכת ההוצאה לפועל מפרסמת היא רחוקה מלהשביע רצון.
סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל – שכותרתו "ריבוי הליכים ופסקי-דין" – ענינו אופן חלוקת תקבולים כספיים שהתקבלו בעקבות ריבוי הליכים כנגד חייב אחד מצד זוכים שפועלים בתיקי הוצאה לפועל שונים נגדו או במסגרת תיק איחוד. סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל לפני תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל קבע:
"76. (*א) הגישו זוכים אחדים בקשות להוצאה לפועל של פסק דין אחד או של פסקי דין אחדים נגד חייב אחד, ישמשו הכספים שנתקבלו עקב ההליכים לפי חוק זה בראשונה לתשלום ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, בשניה לתשלום שאר ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 בשיעור יחסי לסכום שכל אחד מהזוכים הוציא לכך, והנשאר – לתשלום החובות הפסוקים בשיעור יחסי לסכומיהם ובהתאם לסעיף 75.
(ב) נבע חוב פסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן-זוגו, לילדו הקטין או הנכה או להורו, ישמשו הכספים שנתקבלו עקב ההליכים לפי חוק זה בראשונה לתשלום ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, בשניה לתשלום חוב המזונות, בשלישית לתשלום שאר ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9, והנשאר לתשלום שאר החובות, הכל כאמור בסעיף קטן (א).
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה על פי כל דין אחר."
סעיף זה היה בתוקף עד ליום 16.5.09. ממועד זה ואילך נכנס לתקפו סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל כנוסחו שנקבע בתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל.
לפי נוסחו של סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל – עובר לתיקון 29 – חל עיקרון שויון מלא בין נושיו של החייב בכל הנוגע לחלוקת התקבול הכספי שהתקבל בעטיו של הליך כלשהוא שננקט כנגד החייב מצד נושים רבים, וזאת להוציא "פיצויו" של הנושה הנמרץ שפעל לזרוז ההליך וטרח לקבל את התקבול הכספי במסגרת תיק ההוצאה לפועל. כך לדוגמא, אם נושה א' הטיל עיקול אצל ראובן, ולאחר הטלת העיקול הוטלו אצל ראובן עוד 5 עיקולים נוספים על אותן זכויות ו/או כספים שמגיעים לחייב מראובן, הרי שללא קשר להוצאות שהוציא ראובן לצורך הטלת העיקול ומימושו, חולק התקבול שהתקבל בין כל נושי החייב באופן יחסי של חובותיהם [לאחר תשלום הוצאות ההליך[3]]. ואם החייב נמצא באיחוד תיקים וא' הנושה היה היחידי שביקש להטיל את העיקול אצל ראובן, קבלו שאר נושי החייב את חלקם היחסי בתקבול אף אם לא פעלו כלל כנגד החייב. עקרון שויון הנושים הוחל באופן מוחלט.
הפסיקה החילה את עקרון השויון הנ"ל באופן דוקני ודחתה פעם אחר פעם טענות מלומדות של ב"כ זוכים שניסו לקעקע את העיקרון הנ"ל בין אם בתקיפה של חוסר ההיגיון שבו ובין באמצעות דינים אחרים. ברע"א 9399/05 ר.מ. צמיגי האחים 1995 בע"מ נ. עוה"ד אברהם גודלברג[4] דחה בית המשפט העליון כל ניסיון לחרוג מאופן החלוקה הברור והקובע שנקבע בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, תוך שהוא קובע, מפי כב' השופט סלים ג'ובראן:
"לגופו של עניין, אין כל מקום לדלות בחוק את מה שאין בו. מהוראת סעיף 76 (א) לחוק ההוצאה לפועל עולה במפורש, כי יש לחלק את הכספים שהתקבלו במהלך ביצוע ההליכים באופן יחסי לאחר ששולמו ההוצאות והאגרות. באחת מהפרשות התייחסתי ישירות להוראת סעיף זה וכתבתי כדלקמן:
"מספיק לעיין בהוראת החוק הנ"ל בכדי להבין, כי חלוקת הכספים שהתקבלו עקב הליכי הוצאה לפועל בגין בקשות שונות להוצאה לפועל של פסקי דין, לאחר ששולמו ההוצאות והאגרות, תהיה חלוקה יחסית. ההוראה שבסעיף ברורה ומובילה אל המסקנה לפיה חלוקת הכספים חייבת להיעשות בדרך האמורה.
ראש ההוצאה לפועל איננו רשאי לבצע חלוקה אחרת, שיקוליו של ראש ההוצאה לפועל – מותר להם שיהיו מינהליים – ביצועיים בלבד, שיקולים של "עשיית צדק" בין הזוכים אין להם מקום כאן" (בר"ע (חיפה) 3640/01 – מוצרי אספלט ואבן בנגב נ' שמעון פרץ(לא פורסם).
במסקנה זו תומכים גם סעיפים 76 (ב) ו (ג) לחוק ההוצאה לפועל, שכן בסעיפים אלה ניתנת עדיפות לחוב פסוק הנובע ממזונות המגיעים מן החייב לבני משפחתו הקרובים, שפורטו בחוק ההוצאה לפועל. מכאן, יש להסיק ש"בא המחוקק להשמיענו בפרוש, שאין להעדיף זוכה או נושה אחד על פני רעהו, זולת אותם בני משפחה מסוימים או בעלי זכות קדימה שפורשו בדין אחר" (ראו ד' בר-אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, 2005, עמ' 750-751)."
ראשי ההוצאה לפועל שבפניהם – כערכאה ראשונה – הובאו טענות שביקשו לשנות את אופן זקיפת התקבול בצורה היותר מתקבלת על הדעת, דחו פעם אחר פעם את הטענות, תוך הסתמכות על ההלכה הנ"ל והלכות דומות, והחילו את עקרון השויון היחסי שבין הנושים בחלוקת תקבולים לפי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל. בדונו בשאלה האם סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל חל גם על תקבול שהתקבל מפקודת מאסר, קובע כב' ראש ההוצאה לפועל באשדוד – הרשם יניב בוקר – בהחלטתו מיום 13.8.06 כי:
"ההלכה הפסוקה החילה את המנגנון שבבסע" 76 על הליכים רבים ושונים לפי חוק ההוצאה לפועל.
1. על יתרת כספים בכינוסה של דירה (החלטת כב' הש' ג'ובראן ברע"א 9399/05 ר.מ. צמיגי אחים (1995) בע"מ נ' עו"ד אברהם גולדברג ואח').
2. על כספים שהתקבלו כתוצאה מחיובו של צד שלישי בחוב הפסוק (החלטת כב' הש' ת. שרון-נתנאל בבר"ע (חיפה) 1881/07 אם סקוור בע"מ נ' שאול זר ואח')
3. על כספים שהתקבלו כתוצאה ממימוש צו עיקול אצל מחזיק צד ג' (החלטת בית המשפט העליון ברע"א 467/99 קל בניין בע"מ נ' עבד יזבק בע"מ, תקדין-עליון 2000 (2) 1776 (2000)).
4. על כספים שיתקבלו במסגרת איחוד תיקים (החלטת כב' הש' ג'ובראן ברע"א 5935/07 מועצה מקומית ירכא נ' מוחמד חביש, תקדין-עליון 2008(1) 3451, 3452 (2008) – שם הוחל דין קדימה לפי סע" 76(ג) והוצא תיק הנוגע לשכר עבודה מאיחוד התיקים כדי לבטא את דין הקדימה).
איני רואה נימוק של ממש מדוע יהיה דינם של כספים שהתקבלו בעקבות ביצוע צו מאסר שונה מכספים שהתקבלו בהליכים אחרים לפי חוק ההוצאה לפועל.
פרשנות אחרת תשים לאל את כוונת המחוקק בסע' 76 שלא לאפשר העדפת נושים מטעמי "פעלתנות" או מטעמי "יעילות" ולהחיל בין הזוכים השונים שאינם בדין קדימה את עקרון השיוויון בין חובות במעמד זהה."
מצב חוקי זה שבו נושים באותה דרגה זוכים ליחס שויוני יחסי גרם לתוצאות לואי קשות שהורידו את יעילות הגבייה, שכן הוא לא תמרץ כלל את הנושים לפעול במקום שבו היה ברור לנושה הספיציפי שהוא לא יזכה בשום חלק עודף מעבר לחלק היחסי שלו, בין אם יטרח ובין אם לאו. מובאת להלן דוגמא מספרית המדגימה את החלוקה השויונית יחסית [בהתעלם מרכיב ההוצאות ובהנחה שהנושים הם באותה דרגת קדימות] של תקבול בסך של 10,000 ₪ בתיק איחוד של חייב שבו יש 6 תיקי הוצאה לפועל, וסך החוב בתיק האיחוד הוא מיליון ₪.
| נושה | סכום הנשיה | החלק היחסי | תקבול – 10000 שח |
| 1 | 10,000 | 1.00% | 100 |
| 2 | 100,000 | 10.00% | 1,000 |
| 3 | 500,000 | 50.00% | 5,000 |
| 4 | 40,000 | 4.00% | 400 |
| 5 | 150,000 | 15.00% | 1,500 |
| 6 | 200,000 | 20.00% | 2,000 |
| 1,000,000 | 100.00% | 10,000 |
ניתן להיווכח מהדוגמא המספרית לעיל כי נושה 1 יקבל סכום זעום ביותר גם אם יטרח ויפעל לקבלת התקבול, שלו היה מגיע לתיק הספיציפי שלו היה מכסה את כל חוב החייב אליו.
עיקרון השויון היחסי גורם למעשה לתוצאות לא רצויות מהיבט האינטרס של המערכת בכללותה ושל כל אחד מהזוכים ואף של החייב. נסביר זאת בסיוע הדוגמא לעיל. נניח לדוגמא כי רק לנושה 1 יש מידע אודות החייב שיכול להביא לכניסת תקבול לתיק האיחוד של החייב. בדוגמא לעיל, אין לנושה 1 שום אינטרס לפעול במסגרת תיק האיחוד לקבל את התקבול, שכן הדבר יביא רק לפרעון של 1% מחובו והוא יקבל סכום זניח. התוצאה היא שנושה 1 יעדיף לשבת באפס מעשה, וימתין לשעת כושר שבו יפורק תיק האיחוד או שנושה אחר של החייב יקבל מידע זה. מבחינת הנושה מס' 1 חובו הופך לאבוד. אפשרות נוספת היא שנושה 1 יצור קשר עם החייב ויאיים עליו שאם הוא לא ידאג לפרעון החוב אליו הוא יעביר את המידע לתיק האיחוד או לנושה מספיק גדול מבין נושי החייב כדי שהם יפעלו, ובדרך זו מאלץ את החייב לשלם תשלום שלא באמצעות תיק האיחוד. לחייב במצב כזה יש אינטרס "להשתיק" את הנושה הקטן ע"י הסדר מולו מחוץ למערכת ההוצאה לפועל ועל ידי כך "לקנות שקט" תוך הרדמת שאר נושיו הגדולים יותר. באופן כזה יצאה שלטון החוק נפסד בכך שזוכים וחייבים יעשו יד אחת במצבים כאלו כדי לעקוף הסדרים חוקיים לגבייה באמצעות מערכת ההוצאה לפועל והסתרת האמת, שאר נושי החייב יוצאים נפגעים שכן אין בידיהם את המידע החשוב שבידי נושה 1 ולפיכך גביית חובם מעוכבת. באופן ברור בדוגמא לעיל [והיא לא כל כך נדירה] יש אינטרס לנושים הגדולים לעודד את נושה 1 לפעול בתיק האיחוד אף אם יקבל את מלוא חובו לפניהם, שכן בדרך זו ייתכן והדבר יביא להם תועלת הן בקבלת מידע נוסף[5] אודות החייב והן במקרה של קבלת יתרת התקבול במידה ונשאר כזה לאחר פרעון מלוא החוב לנושה 1. גם אינטרס החייב להגיע להסדר פרטני מול נושה 1 – באמצעות צד ג' או בדרך עוקפת תיק איחוד אחרת – יורד, והחייב יעדיף לגלות מידע זה ולא להסתירו, שכן גילוי עובדת הסתרת מידע עלולה לאיים עליו בסנקציה של פירוק תיק איחוד. בנוסף, פרעון מלוא החוב לנושה 1 מביא לסגירת התיק הפרטני שלו ולהקטנת מצבת התיקים הפתוחים במערכת ההוצאה לפועל. בדוגמא לעיל, ברי שאלמלא סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל בנוסחו לפני תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, סביר להניח שמצבים כאלו היו נמנעים או לפחות מספרם היה מצטמצם.
מציעי הצעת החוק לתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל היה מודעים היטב למצב האבסורדי שנוצר עקב הרצון לשמור על שויוניות יחסית מלא בין נושי החייב עפ"י ההסדר שקבע ס' 76 לחוק ההוצאה לפועל והמחוקק אכן שינה באופן מהותי ומשמעותי את סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל במסגרת תיקון 29.
לשון סעיף 76 לחוק לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 29 ביום 16.5.09 קובע:
"76. (א) הגישו זוכים אחדים כמה בקשות לביצוע פסק דין אחד או פסקי דין אחדים נגד חייב אחד, ייזקפו הכספים שנתקבלו עקב הליכים לפי חוק זה בתחילה לחשבון החוב של הזוכה שנקט הליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים; נתקבלו כספים כאמור עקב הליך שנקטו כמה זוכים – ייזקפו הכספים שנתקבלו בתחילה לחשבון ההוצאות והאגרות שהוציאו אותם זוכים בנקיטת ההליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, בשיעור יחסי לגובה ההוצאות והאגרות כאמור, ולאחר מכן לחשבון החוב של זוכים אלה, בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים; לעניין זה, יראו עיקול של נכס, מכירתו או מימושו בדרך אחרת, כהליך אחד.
(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), בתיקים שאוחדו בצו איחוד לא יעלה הסכום שייזקף לחשבון החוב של הזוכה או הזוכים שנקטו את ההליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, על סכום ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך או על מחצית הסכום שהתקבל כתוצאה מנקיטת ההליך, לפי הגבוה; נותרו כספים לאחר הזקיפה כאמור, ייזקפו לחשבון החוב של כל הזוכים בתיק האיחוד בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים, לרבות לחשבון החוב של הזוכה או הזוכים שנקטו את ההליך האמור.
(א2) נתקבלו כספים, העולים על גובה החוב הפסוק של הזוכה או הזוכים, לפי העניין, שנקטו הליכים לפי סעיף קטן (א), רשאי רשם ההוצאה לפועל לזקוף את היתרה לחשבון החוב של זוכים אחרים של החייב, ככל שישנם, בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים.
(א3) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(א1), נבע חוב פסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו או להורהו, ייזקפו הכספים שהתקבלו עקב הליכים לפי חוק זה בתחילה לחשבון ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, לאחר מכן לחשבון חוב המזונות, ולאחריו לחשבון החוב של הזוכה או הזוכים שנקטו בהליך שבעקבותיו התקבלו הכספים לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(א1), בשינויים המחויבים, והיתרה – לפי הוראות סעיף קטן (א2).
(ב) על כספים שנזקפו לחשבון של כל זוכה כאמור בסעיף זה, יחולו הוראות סעיף 75.
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה על פי כל דין אחר."
בנמקם את השינוי[6] המוצע בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל הסבירו מציעי החוק כי:
"סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל קובע הוראות למקרים שבהם זוכים שונים פועלים נגד חייב אחד. מוצע לקבוע כי סכום שהתקבל עקב הליך יחולק בראש ובראשונה בין הזוכים שנקטו באותו הליך באופן יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים, והיתרה תשולם על חשבון החוב הפסוק של שאר הזוכים בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים.
הצעה זו נועדה לתמרץ זוכים לנקוט בהליכים לשם אכיפה יעילה של חובות, ולמנוע מצב שבו כל הזוכים, הן אלו שנוקטים בהליכים והן אלו שיושבים בחיבוק ידיים, ייהנו בצורה שווה מפירות נקיטת ההליכים.
ואולם מוצע לקבוע כי בתיקי הוצאה לפועל שאוחדו בצו איחוד, לא יעלה הסכום שישולם כאמור לזוכה או לזוכים שנקטו בהליך שבעקבותיו התקבל הסכום, בטרם התשלום לשאר הזוכים, על מחצית הסכום שהתקבל או על סכום ההוצאות והאגרות שהוצאו בהליך, לפי הגבוה, וזאת כדי לאזן בין האינטרס בחלוקה שוויונית של הכספים המתקבלים בתיקי איחוד לבין האינטרס שלא לתמרץ אי-עשייה בתיקים אלה."
השינוי אם כן בא לתמרץ זוכים לפעול גם בתיקי איחוד וגם במקום שבו יש מספר הליכים[7] אצל מחזיק אחד. השינוי עושה הבחנה בין תקבול כספי שהתקבל בעקבות הליך מצד נושים רבים אצל מחזיק אחד, לבין תקבול בעקבות הליך בתיק איחוד. כפי שנעשה לעיל נשתמש בדוגמא לצורך הבהרת החלוקה בהתאם לנוסחו המתוקן של סעיף 76 לחוק.לצורך ההסבר נתעלם מרכיב ההוצאות[8] שהוציא הזוכה לצורך ההליך.
נחזור לנתוני היסוד שהוצגו בטבלה לעיל. נניח שלחייב יש 6 תיקי הוצאה לפועל, שאינם מאוחדים במסגרת תיק איחוד. לנושה 1 – שהוא הקטן ביותר מבין נושי החייב, יש מידע קונקרטי על כספים שצד ג' חייב לחייב והוא מטיל עיקול אצל אותו צד ג'. המחזיק מחזיר תשובה כי עוקלו אצלו 25,000 ₪. במצב זה, פעל נושה 1 למימוש הכספים אצל צד ג', מלוא החוב של נושה 1 ייפרע והיתרה תחולק באופן יחסי בין שאר הזוכים[9]. הטבלה דלהלן מדגימה את הענין באופן מספרי.
| נושה | סכום הנשיה | החלק היחסי | תקבול – 25000 שח |
| 1 | 10,000 | לא רלבנטי | 10000 |
| 2 | 100,000 | 10.10% | 1,515 |
| 3 | 500,000 | 50.51% | 7,576 |
| 4 | 40,000 | 4.04% | 606 |
| 5 | 150,000 | 15.15% | 2,273 |
| 6 | 200,000 | 20.20% | 3,030 |
| 1,000,000 | 25,000 |
נניח כעת, תחת אותם נתונים מספריים, כי אצל אותו צד ג' הוטלו 2 עיקולים ע"י נושה 1 ונושה 4. התקבול של 25,000 ₪ יחולק בין שני נושים אלו באופן יחסי לסך נשייתם בלבד ולא לסך הנשייה הכוללת בחייב.
| נושה | סכום הנשיה | החלק היחסי | תקבול – 25000 ₪ |
| 1 | 10,000 | 20.00% | 5,000 |
| 2 | 100,000 | לא רלבנטי | 0 |
| 3 | 500,000 | לא רלבנטי | 0 |
| 4 | 40,000 | 80.00% | 20,000 |
| 5 | 150,000 | לא רלבנטי | 0 |
| 6 | 200,000 | לא רלבנטי | 0 |
| 1,000,000 | 0 |
בדוגמא דלעיל, מאחר והתקבול לא הביא לכיסוי מלוא החוב לשני הזוכים שפעלו לעיקול ו/או מימוש הכספים אצל המחזיק,לא הביא התקבול לפרעון מלא של אף חוב, ואולם גם שאר הזוכים לא קבלו מאומה.
סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל לאחר תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל עושה הבחנה בין כניסת תקבול במסגרת תיק איחוד לבין כניסת תקבול שלא במסגרת תיקי איחוד. לשיטת מציעי החוק, ההבחנה הזו ראויה להישמר כדי "לאזן בין האינטרס בין חלוקה שויונית של הכספים המתקבלים בתיקי איחוד לבין האינטרס שלא לתמרץ אי עשייה בתיקים אלה." לעניות דעתי אין לכך שום הצדקה של ממש. אותם נימוקים מוצדקים שהניעו את הסטייה מעיקרון החלוקה שויונית יחסית שפורטו לעיל נכונים באותה מידה בתיק איחוד ואף ביתר שאת, כי שהובא לעיל.
נחזור לדוגמא המספרית לעיל ונניח שתקבול בסך 10,000 ש"ח היה מתקבל במסגרת תיק איחוד בעקבות הליך שנקט נושה 1 בלבד. עתה מורה סעיף 76(א1) לחוק ההוצאה לפועל – לאחר תיקון 29 לחוק ההוצאה לפעל- כי התקבול יתחלק כדלקמן: מחציתו – סך של 5000 ₪ – ייזקף ע"ח החוב של נושה 1, והיתרה – 5000 ₪ – תחולק באופן יחסי ליתרת החובות בין שאר הנושים, כאשר נושה 1 מקבל גם מחלוקה שויונית-יחסית של יתרת התקבול[10].
| נושה | סכום הנשיה | החלק היחסי | תקבול – 10000 שח |
| 1 | 10,000 | 0.50% | 5000+25 |
| 2 | 100,000 | 10.05% | 503 |
| 3 | 500,000 | 50.25% | 2,513 |
| 4 | 40,000 | 4.02% | 201 |
| 5 | 150,000 | 15.08% | 754 |
| 6 | 200,000 | 20.10% | 1,005 |
| 1,000,000 | 5,000 |
אין ספק כי מצבו של נושה 1 לאחר תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל הנו טוב יותר לאין שיעור ביחס למצבו שלפני התיקון. עובר לתיקון קיבל הנושה רק 100 ₪ ואילו עתה הוא יקבל 5025 ₪, ונושה זה מתומרץ דיו לפעול. לעניות דעתי אין סיבה שלא לזקוף את מלוא התקבול תחילה לנושה 1 גם בתיקי איחוד, וזאת על מנת למנוע מצב לחייב יש תמריץ להגיע להסדר עוקף תיק איחוד עם נושה 1, וגם לתת תמריץ גדול יותר לנושה 1 לפעול. מטרת התיקון כפי שהובאה לעיל מפי הצעת החוק היא לשמור על איזונים בין הזוכים לחייבים ולא בין הזוכים לבין עצמם, ומקום שנושה מסוים פעל והתאמץ להביא לתקבול לתיק האיחוד, הוגן וצודק הוא שהוא ישא במקסימום התועלת ממאמציו, כאשר שאר הנושים ייהנו רק במקרה והתקבול עלה על מלוא נשיית אותו נושה שפעל.בייחוד ראוי שכך יהיה כאשר תיקי איחוד נפתחים ברוב הפעמים לבקשת החייב ו/או ביוזמת רשם ההוצאה לפועל, ולנושה כמעט ואין אינטרס שיהיה תיק איחוד לחייב.
הדוגמאות המספריות הפשוטות יחסית שהובאו לעיל מדגימות את מורכבות התחשיב שתצטרך גזברות ההוצאה לפועל לעשות בכל תיק ותיק בהם מתקיימים תנאי החוק. נותר להמתין ולראות[11] כיצד תיישם מערכת ההוצאה לפועל את הוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל לאחר תיקון 29 ובאיזו מידה אכן יביא תיקון סעיף זה לשינוי מדיניות של הזוכים ו/או באי כוחם לפעול גם במסגרת תיקי איחוד. תיקון סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל מחייב חשיבה מחדש מצד זוכים ובאי כוחם כיצד לנהוג בתיקים הפרטניים שהם מנהלים גם מקום שלחייב יש תיק איחוד מרובה תיקים ומרובה חוב. אם בעבר בתיקים רבים לא היה אינטרס כספי דיו לפעול בתיקים אלו, כיום יש אינטרס גדול יותר – אך לא מספיק לדעתי – לפעול.
תמרוץ נוסף שיכול היה להקל על הזוכים ובאי כחם לפעול בתיקים הפרטניים היא לאפשר פעילות במסגרת התיק הפרטני שתדווח כפעילות בתיק האיחוד. הקלה זו, שניתנת לביצוע באופן מערכתי לדעתי מחוייבת המציאות שעה שמיקומו של תיק האיחוד יכול להיות מרוחק ביותר ממקום הזוכה ו/או משרד בא כוחו, כאשר בדרך כלל הזוכים ו/או באי כחם בוחרים לפעול בלשכת ההוצאה לפועל הנוחה להם, שהיא גם בדרך כלל הקרובה אליהם. אם זוכה מחיפה יצטרך לפעול בתיק האיחוד המתנהל באילת או בבאר שבע ולעקוב אחריו, ספק אם זה יהיה יעיל, מהיר ומתמרץ דיו עבור זוכה כזה לפעול במסגרת תיק האיחוד. אילו ניתן לזוכה זה האפשרות להגיש את בקשותיו בתיק ההוצאה לפועל בחיפה ובקשות אלו ייזקפו מערכתית כבקשה בתיק האיחוד, סביר להניח שנראה פעילות רבה יותר בתיקי האיחוד. לאור גובה החובות בתיקי האיחוד וריבוי מספרם מן הראוי שהמחוקק יתן דעתו גם על הקלה מסוג זה.
שאלות נוספות שיכולות להתעורר – לפחות ביחס לתקבולים בתקופת הביניים של כניסת תיקון 29 למימוש מלא – הן ביחס להליכים ו/או תקבולים שננקטו עובר לכניסת תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל[12]. דיון בשאלות אלו חורג מרשימה זו.
יולי 2009
הערות:
המאמר נכתב עפ"י הבנתו של עוה"ד מיליס את הוראות החוק. ייתכן ופרשנויות עתידיות של תיקון 29 בכלל ושל סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל כנוסחו לאחר התיקון יהיו שונות מפרשנות זו.
עוה"ד מיליס ישמח לקבל הערות ו/או תגובות למאמר זה
[1]ברשימה זו לא נסקור את כל השינויים שהכניס תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, והיא מתמקדת רק בשינויו של סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל. לסקירה של השינויים ראה מאמרו של עוה"ד שווץ בכתובת: http://www.lawforums.co.il/objDoc.asp?PID=1252&OID=120430&DivID=1
[2] ראה הצעות חוק מס' 260 מיום 30.10.06. הצעת חוק מטעם הממשלה.
[3] הוצאות הטלת הליכי עיקול אצל צד ג' יכולים להיות זניחים ביחס לתקבול שהתקבל. כיום עומדת אגרת הטלת עיקול כזה ע"ס 7 ₪ אצל כל גורם מאושר. כמובן שאם הנושה הוציא הוצאות גבוהות יותר – כגון בהליכי כינוס של דירה – הוא זכאי להחזר ההוצאות בטרם יחולק התקבול שהתקבל בין נושי החייב באופן שויוני.
[4] פורסם באתרים משפטיים, ראה נבו.פסה"ד הנו מיום 30.7.06.
[5] קבלת מידע עשויה לעלות ממון רב. יש מקרים שדוקא נושים קטנים אך "קרובים" לחייב יודעים הרבה מעבר למה שנושה גדול עשוי לטרוח לגלות בעלות גבוהה. ייתכן והעלות תושת על החייב ואז גם החייב יוצא נפסד. לעיתים החייבים, במיוחד אלו "המקצוענים" שבהם חיים חיים כפולים, האחד חיי מסכנות עפ"י המסמכים אותם הם מציגים בפני הרשויות לרבות בפני מערכת ההוצאה לפועל, והאחר בחיים המעשיים, שעה שהם חיים ונהנים מכל מנעמי החיים למול עיניהם הכלות של נושיהם שאינם יכולים לממש דבר ממה שהם רואים שכן הכל רשום ע"ש צדדי ג'. לא תמיד הפתרונות של תביעות לפסקי הצהרתיים כדאיים לנושים קטנים מבחינה כלכלית.
[6] השינוי הוכנס במסגרת סעיף 37 לתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל. נימוקי הצעת החוק מופיעים בסעיף 34 להצעת החוק.
[7] רשימה זו אינה עוסקת בשאלה מהו הליך לצורך סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, אך ככל הנראה הכוונה היא הן להליך של העיקול והן להליך של מימוש. העיקול והמימוש נחשבים ככל הנראה כהליך אחד לצורף סעיף זה.
[8] ההתעלמות היא לצורך פשטות ההסבר.ואולם במקרים רבים הוצאות ההליך הן זניחות כגון 7 ₪ לעיקול. מכל מקום ברי והוגן שתחילה ישולמו ההוצאות למי שנקט את ההליך ורק לאחר מכן לתשלום ע"ח החוב.
[9] שאלה מענינת היא כיצד ידעו הנושים שכלל לא ידעו על המחזיק על כספים אלו? לעניות דעתי, לפני תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל היה על המחזיק להטיל עיקול רק עד לגובה סכום החוב שנשלח אליו צו העיקול, ואילו לשונו של סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל מחייבת את המחזיק להצהיר על מלוא הכספים המצויים בידו גם אם הם עוברים את סכם העיקול, ועל מערכת ההוצאה לפועל שבידיה נתוני תיק ההוצאה לפועל בחתך ארצי לאתר את שאר תיקי החייב ולצבע את חלוקת יתרת התקבול בין שאר נושי החייב.
[10] לדעתי לא ברור לחלוטין האם החלוקה השויונית-יחסית תהיה לאחר קיזוז מחצית התקבול לטובת נושה 1 או לפני. התחשיב בטבלה לקח בחשבון כי החלוקה תהיה לאחר ניכוי מחצית התקבול, דבר שמקטין את החלק היחסי של נושה 1 בחלוקה השויונית-יחסית.
[11] ואכן הוראות תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל קובעות גם הוראות בדבר מעקב ודיווח על השפעת השינויים שבוצעו בתיקון זה כעבור פרקי זמן הקבועים בחוק.
[12] ראה לדוגמא החלטתו של כב' רשם ההוצאה לפועל אבי כהן בתיק הוצל"פ ת"א מס' 01-03574-08-0 מיום 5.6.09 שם נדון גורל תקבול שהגיע מכינוס נכסים של דירה עובר לכניסת סעיף 76 לחוק ההוצאה לפעל כנוסחו שלא התיקון לתוקף.