הכרה בחייב משלם בהוצאה לפועל- האמנם המרצת החייב?

בתחילת 2019 חוקק תיקון 63 לחוק ההוצאה לפועל ובמסגרתו הוסף המוסד "הכרה בחייב משלם"[1].עפ"י תיקון זה לחוק ההוצאה לפועל, החייב רשאי להגיש בקשה להכיר בו כחייב המשלם צו תשלומים במועד[2] באחד משני המקרים: א) תשלום אחד של הוראת התשלום המנהלית לפי הכללים[3]; או: ב) תשלום של שלושה תשלומים רצופים לפי צו תשלומים בתיק.
תוצאותיה של הכרה בחייב כחייב משלם קבועות בסעיף 69ב7 לחוק ההוצאה לפועל, והן כוללות הטבות מפליגות לחייב, ובכללן: 1) הפחתה של 25% בריבית המתווספת לחוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל; 2) אי נקיטה או עיכוב או ביטול של הליכי הוצאה לפועל מסוג של עיקול חשבון עו"ש, עיקול משכורת, עיקול מטלטלין, מימוש עיקול רכב, הגבלת חייב מלהחזיק ולחדש רישיון נהיגה. תיקון 63 קובע גם דרכים לזוכה לעתור לביטול הכרת החייב כחייב משלם, באופן שימנע קבלת ההטבות הנ"ל[4].
מדובר אם כן בהטבות מרחיקות לכת לחייב. הסיבה לתיקון כפי שהובאה בהצעת החוק[5] כי מאחר ואפיק התשלום בשיעורים הנו אפיק המרכזי העומד לרשות חייבים שאינם בעלי נכסים, כי אז יש לתמרצם להתמיד בתשלומים העיתיים שנקבעו להם, ולדעת מציעי החוק הדבר ייטיב עם הזוכה "אשר החוב כלפיו משולם באופן סדיר, ועם החייב אשר מקטין את חובו עד לסגירת התיק נגדו." האמנם כך?
תיקון זה לחוק יוצר מנגנון מסורבל של התדיינות סביב הכרה בחייב כ"חייב משלם" וביטול סטטוס זה לחייב בעיקר ביוזמת הזוכה. יתירה מכך תיקון זה כפה על הזוכה לתת 25% הנחה מהריבית הצבורה בתיק לחייב אף שיתכן וצו החיוב בתשלומים שהחייב עומד בו הנו נמוך וחסר פרופורציה לגובה החוב בתיק. המרצת החייב לפרוע את החוב אינה שווה בהכרח המרצתו לקיים ולעמוד בצו החיוב בתשלומים, אלא לפרוע הכי מהר שאפשר וכמה שניתן את מלוא החוב בתיק לזוכה. התיקון לחוק לא בהכרח ממריצו לעשות כן, ואולי אף ממריצו ההיפך מכך, וע"י כך נפגעת מטרתה המרכזית של מערכת ההוצאה לפועל כמערכת המספקת לזוכה כלי יעיל לגבייה יעילה ומהירה של חובות.
התיקון לחוק קבע הגדרות מיוחדות לסימן [ס' 69ב2] והחיל את עצמו לא רק על תיקי הוצאה לפועל רגילים אלא גם על תיקי הוצאה לפועל מסוג תיק איחוד כהגדרתו בפרק ז'3 לחוק ההוצאה לפועל. לעניות דעתי, במקום להמריץ חייבים להסדיר את חובם מול הזוכה במו"מ ישיר מול הזוכה אשר בדרך כלל במסגרתה החייב מקבל הנחות מהזוכה לפי שיקול דעתו של הזוכה או בא כוחו, המריץ התיקון לחוק את החייבים – ע"י הרעת כוחם של הזוכים – לפנות למסלול הכרה בחייב כחייב משלם דבר הכופה על הזוכה הנחה מראש של 25% מהריבית. ובכך הסב נזק לזוכה וגם ליעילותה של מערכת ההוצאה לפועל.
הזוכה בתיק ההוצאה לפועל הוא אדונו של התיק; לא סביר ולא נכון לכפות על הזוכה ויתור על זכות חוקית העומדת מבלי לתת לו תמורה נאותה בדמות פרעון מהיר של החוב. למעשה, רכיב ריבית גבוה בתיק הוצאה לפועל קייים בעיקר בתיקים ישנים, דהיינו שהחייב לא עשה לפרעונם במשך תקופה ארוכה [לעיתים שנים רבות]. במצב זה, עלול רכיב הריבית להיות משמעותי ולהגיע לכדי אחוזים ניכרים מהחוב. כעת, נניח שחייב כזה "מתעורר" לאחר מס' שנים שהזוכה לא הצליח לגבות את חובו, מקבל צו חיוב בתשלומים נמוך יחסית, ומשלם שלושה תשלומים ברציפות. אם יגיש בקשה להכיר בו כחייב משלם הוא יקבל 25% אחוז הנחה מהריבית. ברי שיש כאן פתח לניצול לרעה מצד חייבים. החוק לא קובע מועד סביר לאחר פתיחת התיק ו/או המצאת אזהרה בהוצאה לפועל להגשת בקשה כזו. בהנחה שבקשה כזו מוגשת לאחר תקופה ארוכה, שבמהלכה הזוכה פעל נגד החייב ללא הצלחה, מדוע אין החייב צריך להסביר מדוע לא שילם תקופה ארוכה כתנאי להכרה בו כחייב משלם וקבלת ההטבות הנגזרות ממעמדו ככזה?
המרצת החייב לפרוע את חובו הנה מטרה ראויה, אך לא המטרה היחידה שצריכה היתה לעמוד מול עיני המחוקק. כך לדוגמא סעיף 69ב5 לחוק ההוצאה לפועל קובע שאם התקיימו תנאי סעיף 69ב3 לחוק ההוצאה לפועל יכיר בו מנהל לשכת ההוצאה לפועל כחייב משלם. דא עקא, שבקשת החייב להכרה בו כחייב משלם כלל לא מועברת לתגובת הזוכה מכח סעיף 69ב3. תגובת הזוכה נחוצה כאן משום שיכול להיות והזוכה יאיר את עיני רשם ההוצאה לפועל בדבר אי התאמת צו החיוב בתשלומים שהושת על החייב מנהלית ו/או בחקירה בהתאם למידע שיש בידיו. לעניות דעתי תנאי סביר להנחה כה משמעותית היה צריך להיות התייצבות החייב לחקירת יכולת במעמד הזוכה, שכן פעמים רבות הזוכה יודע דברים על החייב שהחייב לא בהכרח מציג לרשם ההוצאה לפועל.
גם התנאי הקבוע בסעיף 69ב3(2) לפיו די בתשלום אחד לפי הכללים כדי להכיר בחייב כחייב משלם אינו סביר. מדובר בתשלום אחד בלבד, בצו חיוב בתשלומים שאינו סביר תמיד לגובה החוב. אם נניח שצו החיוב בתשלומים עפ"י הכללים הנו 1000 ₪ לחודש, כאשר גובה החוב של החייב הנו למעלה מ- 1 מיליון ₪, וריבית הפיגורים החודשית המצטברת על גובה החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל עולה על 2000 ₪ לחודש, הרי שללא כל קשר למצבו של החייב וליכולתו לפרוע את החוב, די שהחייב ישלם את צו החיוב בתשלומים כסדרו, וכבר מידי חודש הוא מקבל 500 ₪ הנחה בריבית הפיגורים. האם להמרצה כזו התכוון המחוקק? – יש להניח שלא. או מצב אבסורדי אחר: נניח שהחייב מרויח 20,000 ₪ ויש לו הכנסה פנויה ממשכורתו של 7000 ₪ לחודש. בדוגמא לעיל, די בתשלום אחד של 1000 ₪ כדי שלא ניתן יהיה לעקל את משכורתו בהתאם לתיקון לחוק ולהגדיל את התשלום החודשי ולהביא לפרעונו של החוב מהר יותר. האין זה אבסורד?
הנחה משמעותית לחייב העומד בתשלומים שהושתו עליו צריכה להיות מותנית בהתאמת צו החיוב בתשלומים למצבו של החייב, לקולא או לחומרא, בהתאם לנסיבותיו של החייב, ולא באופן טכני כפי שניתן ללמוד מסעיף 69ב3(2) לחוק ההוצאה לפועל, ולדעתי ראוי לבטל אפשרות כזו. יתירה מכך, על החייב להיות מוזהר כי אי עמידה בצו החיוב בתשלומים תגרור ביטול אוטמטי בהכרתו כחייב משלם אף ללא כל בקשה מהזוכה. אפשר לקבוע אמנם מדרג של אי עמידה, אבל ברי שביחס לחודש שבו החייב לא שילם לא תינתן כל הנחה.
ובכל מקרה, מן הראוי לקבל את תגובת הזוכה לפני כל החלטה על הכרה בחייב כחייב משלם, וזאת לפחות משני טעמים: ראשית מדובר בהסדר הפוגע בזוכה ע"י הפחתת החוב בצורה משמעותית; שנית, יתכן ובידי הזוכה מידעים שיעמידו את צו החיוב בתשלומים באור מתאים. לדעתי מן הראוי להרחיב את האפשרויות העומדות לזוכה לעתור לביטול הכרה בחייב כחייב משלם מכח סעיף 69ב10 לחוק ההוצאה לפועל, גם בכל מקרה המצדיק לדעת הזוכה את שינוי צו החיוב בתשלומים, כגון: שהזוכה עתר לזימון החייב לחקירת יכולת והחייב לא התייצב לחקירה אליה זומן, או שהתבקש להמציא מסמכים ולא עמד בכך. אין לצמצם את עילות הבקשה רק לאי עמידה בתנאי סעיף 69ב3 לחוק ההוצאה לפועל.
לסיכום, עמדתי ברשימה זו על מספר כשלים בתיקון 63 לחוק ההוצאה לפועל שקומם את מוסד החייב המשלם וקבע לו תמריצים. לדעתי יש לקבוע תמריצים לחייב בהוצאה לפועל לעמוד בתשלום חובו, אך התמריץ אינו בהכרח מסוג זה שנקבע בתיקון 63 לחוק ההוצאה לפועל; את התמריצים יש לבחון בגישה מאזנת בין הזוכה, החייב ומערכת ההוצאה לפועל. אם נקודת המוצא היא שמערכת ההוצאה לפועל צריכה לעמוד לימין הזוכה, כי אז תמרוץ החייב צריך להיות באופן שלא יפגע בזוכה לא רק במישור הכספי בתוך תיק ההוצאה לפועל אלא גם במישור המו"מ הוולנטרי שבין זוכים לחייבים, שיביא לפרעון חובות מוסכם מהיר יותר באופן שהוא מועיל הן לזוכה והן לחייב.