מי לא רוצה לצאת לחופשה בחו"ל? – תשאלו את המוני הצובאים על נתב"ג. מחודש 07/2023 הצטרפו לחגיגת הנוסעים גם החייבים שחייבים "רק" 50,000 ש"ח ונמוך מכך.
כשבטלו את פקודת המאסר כנגד חייבים בהוצאה לפועל אמרו המצדדים בכך שלרשות הזוכה עומדים כלים חלופיים רבי עוצמה, כמו בקשות מידע לסוגיהם, הגבלות לסוגיהן וצו עיכוב יציאה מן הארץ. ההנחה של המצדדים, שמאסר אינו הומני, לא דמוקרטי, ואינו עולה בקנה אחד עם זכות היסוד לחירות. עתה מצטרפת לכך צמצום ההגבלה על האפשרות לעכב יציאת חייב את הארץ, בנימוק של חופש התנועה של החייב (ראה הצעת החוק). והיכן ההגנה על זכות הקנין של החייב, שגם היא קבועה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו? – למחוקק הפתרונים.
אלא, שכל מי שהתנסה בלגבות חובות בהליכים חוקיים של ההוצאה לפועל, יודע כמה מערכת הגבייה נוטה יותר ויותר לכיוון החייב, ומקשה יותר ויותר על האמצעים שמועמדים לרשות הזוכה. ביטול עיכוב היציאה מן הארץ בגין חובות נמוכים היא עוד הוצאת לבנה/ השמטת אמצעי שעמד לרשות הזוכה לדרבן את החייב לפרוע את חובו.
בחודש 02/2023 הגישו חה"כ אחמד טיבי ואייכלר ישראל הצעת חוק לפיה רשם ההוצאה לפועל לא יוכל לצוות (שלילה גם של שקול דעת) על עיכוב יציאתו של החייב את הארץ "אם סך החובות הפסוקים בתיקי ההוצאה לפועל של החייב קטן מ- 50,000 ש"ח". ואם כבר ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ והחובות הפסוקים קטנים מ- 40,000 ש"ח רשאי החייב לעתור לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. תחולת הצעת החוק סויגה והוא לא יחול על חוב מזונות – יהא גובהו אשר יהא – וחוב כזה לא נכלל במסת החובות השוללת את סמכותו של רשם ההוצאה לפועל. הגדילו מציעי החוק והוסיפו שהתיקון לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 74 שהתקבל בכנסת ביום 13.07.2023) יחול גם תיקים פתוחים שבהם כבר ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ.
מה הנימוק העיקרי להצעת החוק הזו? "כדי לאזן בין הפגיעה בחופש התנועה של החייב ובין זכות הזוכה לפירעון חובו". בסיפת דברי ההסבר מסבירים המציעים כי "בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תדון ועדת העבודה והרווחה של הכנסת באפשרות להחיל את ההגבלה על מתן צו עיכוב יציאה מהארץ בהתחשב בסך החובות של החייב גם על חובות שנגבים לפי חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה – 1995". בנוסח החוק שהתקבל לא הוכנס שום תיקון ביחס לחובות שנגבים ע"י המרכז לגביית קנסות ואגרות. וכאן בנקודה זו מתחיל ההבדל בין "זוכה-אזרח" לבין "זוכה-מדינה-רשות".
החוק – במתכונתו הנוכחית – פוגע אנושות לא רק בהיקף ההגנה הניתנת לזכות הקנין של הזוכים אלא גם בשויון בין הזוכים, בשני מישורים. מישור ראשון הוא הפגיעה של החוק בזוכים "קטנים", שחובותיהם נמוכים ביחס לזוכים בעלי חוב גבוה (שבהם נכללים גופים פיננסיים רבי עצמה). בעלי החוב הגבוה זוכים להגנה גדולה יותר ולאמצעי גבייה טובים יותר. המישור השני היא בין האזרח למדינה. חובות רבים למדינה נגבים באמצעות המרכז לגביית קנסות ואגרות, גם כאלו שהם קטנים מאוד מ- 50,000 ש"ח. מדוע המדינה כזוכה לא מחילה על עצמה את ההקלה לחייב שהחוק נותן לעומת ההכבדה על הזוכה-החייב-הקטן? דומה שזהו עוד מישור שבו המדינה מפרה בחוק את השויון, ללא שום נימוק ו/או טעם של ממש, בינה לבין האזרח-הזוכה, והלכה למעשה מתעדפת את המדינה כזוכה על פני האזרח-הזוכה.
החוק מעביר מסר לחייב שאם יש לו שני חובות – לזוכה רגיל ולמדינה – כדאי לו, גם מהטעם של העדר צו עיכוב יציאה מן הארץ – להתפטר מהחוב למדינה לפני זה של הזוכה האזרח.
יתירה מכך, דוקא בחובות נמוכים יש חשיבות לאמצעי עיכוב היציאה מן הארץ, משיקולי השקעה כספית של הזוכה באמצעי הגבייה. לזוכה שלו חוב גדול כדאי שווה להשקיע כספים במאמצי חקירה וגבייה, לזוכה שהחייב חב לו חוב נמוך לא ישקיע כספים נוספים במאמצי חקירה ואיתור של מקורות הכנסה ונכסים של החייב, וימזער את ההליכים לאלו שלא דורשים השקעה כספית. כשאנו שומטים ממנו את אמצעי עיכוב היציאה מן הארץ שלא עלה מאומה, לכל היותר בקשה, פגענו בזוכה הקטן חזק יותר, והגדלנו את אי השויוניות שבין זוכים קטנים לזוכים גדולים.
לתיקון לחוק יש גם טעם מוסרי רע. מדוע שחייב בעל חוב נמוך יצא לחו"ל (שלא למטרות עבודה/רפואיות) בעוד הנושה שלו ממתין לכספו? אם לחייב יש כסף לבזבז בחו"ל – יתכבד ויפרע תחילה חובותיו לנושים או שיבוא עמם בדברים להסדרת חובו.
ישנם היבטים נוספים שהתיקון לחוק לא שקל, כגון מה ההשלכה של תיקון כזה על הליכי חדלות הפרעון בחובות נמוכים? למה שיהיה הבדל בין חייב בהליכי חדלות פרעון נמוכים לבין חייב רגיל? ובין חייב בתיק האיחוד ו/או חייב מוגבל באמצעים לחייב רגיל? – העובדה שנוסח הצעת החוק זהה לחוק שהתקבל מצביעה על כך שהתיקון לחוק "עבר תחת הרדאר" של הרבה גורמים שהתיקון כלל לא הפריע להם, והוא לא זכה לדיון יותר מעמיק. ספק אם הנימוק לתיקון לחוק שציינו מציעי הצעת החוק זכה לדיון חוקתי מעמיק.
הערת סיום: מאמר זה אינו מתימר למצות את הדיון במכלול ההיבטים של התיקון לחוק, אך יש בו להזמין דיון נרחב יותר בו, בתקוה שחכמת תפקידם של רשמי ההוצאה לפועל ו/או שופטי בתי המשפט תמזער את הנזקים לזוכים הקטנים מתיקון זה. במקום להוסיף עוד לבנה לקיר היאוש של הזוכים בהוצאה לפועל, ראוי לשקול את תיקון זה לחוק, ולהכניס בו שינויים שיעודדו חייבים – בעלי חוב נמוך כגבוה – לפרוע את חובותיהם, ולהגביר לא רק את האכיפה השויונית אלא גם השויוניות וההגינות במימוש הזכיה.
היום: כ"ח אלול, תשפ"ג, 14/09/2023